מדינת ישראל נ' דוידי

בפני

שופט שמואל מלמד

הכרעת דין

נגד הנאשם הוגש כתב אישום, לפיו, ב- 30.11.10 בשעה 15.26 או בסמוך, בכביש 20 פינת חיל השריון, סטה הנאשם מנתיב תוך סיכון בניגוד לתקנה 40 (א) לתקנות התעבורה תשכ"א – 1961.

הנאשם כפר באשמה המיוחסת לו ונשמעו הראיות.

מטעם התביעה העיד השוטר הינו בסאם. עדותו נשענה רובה ככולה על הדו"ח אשר הוא רשם ביום המקרה – ת/1. על פי רישומו של השוטר, ביום האירוע, נהג הנאשם במקום בנתיב הימני בפינת חיל השריון. בנסיבות האמורות, סטה הנאשם עם האופנוע ופנה ימינה לפינת רחוב השריון. בסטייה של הנאשם גרם הנאשם לרכבים אשר נסעו על הנתיב לכיוון חיל השריון לסטות ימינה על מנת למנוע ת.ד. עם רכבו של הנאשם. הנאשם המשיך בנסיעה על שטח ההפרדה אשר מסומן, תוך שהוא עוקף את הפקק עד עצירתו.

תגובת הנאשם לאוזני השוטר במעמד רישום הדו"ח היתה: תגובה ראשונה – היה רכב בדרך ולא עשיתי את זה. תגובה שנייה – לא ביצעתי את העבירה.

הנאשם הציג לשוטר תמונות שצילם בעת מתן הדו"ח בחקירה נגדית טען השוטר כי לא עמד במקום בו צולמה התמונה בעת ראה את העבירה. "יש פינה לפני שטח ההפרדה, יש את הסטייה של הנאשם וכן את קו ההפרדה. הנאשם לקח לכיוון חיל השריון. העבירה לא בוצעה בשטח ההפרדה שבתמונה. אני לא עמדתי במקום שבו צולמה הניידת. "

בבית המשפט טען הנאשם כי השוטר עמד במקום בו צילם את הניידת, בתמונה נראה השוטר רושם את הדו"ח. מהמקום שהשוטר עמד ונתן לו את הדוח, לא ניתן לראות את נתיבי איילון המקום בו סטה הנאשם מנתיב נסיעתו לטענת השוטר. הנאשם הודאה כי סטה מנתיבו כדי להיכנס לרח' חיל השריון אך לא סיכן אף אחד והחליף נתיבים כדין. בחקירה נגדית טען הנאשם כי הבחין בשוטר לראשונה עת עצר אותו השוטר. הנאשם טען כי תגובתו הראשונה לא נאמרה על ידו.

לאחר ששמעתי את הצדדים, השתכנעתי כי עדות השוטר היא אמת.

טענת ההגנה של הנאשם היא כי השוטר לא יכול לראות אותו, עת הגיע מנתיבי איילון לרח' השריון. כיוון שמדובר במרחק של 200 מטר מהמקום בו עמד השוטר ועד למיזוג הנתיבים. הנאשם הודה כי לא ראה את השוטר לפני שעצר אותו. השוטר טען בפני כי לא עמד במקום בו צולם. עת זיהה את העברה, אלא במקום אחר ממנו הוא מזהה את העברה. שעה שהנאשם לא ראה את השוטר לפני שהוא הבחין בו מבצע את העברה. הרי שהנאשם אינו יודע מה ראה השוטר. השוטר טען כי הנאשם נסע בנתיב הימני בכביש 20. דבר שאושר ע"י הנאשם. השוטר ידע לציין את מיקמו הנכון של הנאשם בכביש 20 ומכאן אני למד, כי השוטר ראה את הנאשם ממקום עמידתו בנאשם בכביש 20. אין רלוונטיות לעובדה שנאשם צילם את השוטר רושם את הדו"ח, שכן השוטר טען כי מקום רישום הדו"ח אינו מקום בו עמד בעת זיהוי העברה.

התגובה הראשונה של הנאשם מחזקת את דברי השוטר. הנאשם לא חקר את השוטר לגבי תגובתו ורק בחקירה נגדית שלו טען שלא אמר את הדברים. לפני הדיון בית המשפט הסביר לנאשם כי כל הדברים במחלוקת יש לשאול לגביהם. הנאשם בחר שלא לחקור את הנאשם ואני מוצא לקבל את הדברים שנאמרו ע"י הנאשם בתגובה הראשונית כולה כדברים שנאמרו במעמד רישום הדו"ח.

השוטר העיד בצורה כנה ועניינית ולאחר קריאת הדו"ח לא מצאתי כי נפלו פגמים ברישום הדו"ח בנסיבות אלו אני מוצא לקבל את גרסת המאשימה.

סוף דבר, בהישעני על עדות השוטר, לו אני מאמין, ולאחר שהזהרתי עצמי כי מדובר בעדות יחידה. אני מרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

ניתנה היום, ל' כסלו תשע"ב , 26 דצמבר 2011, במעמד הצדדים

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: