מדינת ישראל נ' דוידוב(עציר)

החלטה

כנגד המשיב, אלעד דוידוב, הוגש כתב אישום המייחס לו 6 פרטי אישום שעניינם סחר בסם מסוכן, עבירה לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש) תשל"ג-1973.

סקירת פרטי האישום מעלה כי הנאשם סחר בסם מסוכן מסוג חשיש, ב- 6 הזדמנויות שונות בתאריכים: 23/12/10, 13/1/11, ו – 16/1/11.

אין מחלוקת על קיומן של ראיות לכאורה ולא על קיומה של עילת מעצר.

ב"כ המבקשת טענה כי בנסיבות המקרה דנן אין מנוס אלא מלהורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו, שכן המשיב מואשם בעבירות סמים וקיים סיכון שבהיותו משוחרר הוא יסכן את שלום הציבור ובטחונו.

כן טענה ב"כ המבקשת, כי כגודל הסכנה הנשקפת מסחר בסמים, נשללת האפשרות של השגת תכליות המעצר בדרך של שחרור בערובה. החשש שסוחר סמים ימשיך בעיסוקו גם בתנאים של מעצר בית, שריר וקיים שכן אין בשחרור על דרך של חלופה, כדי לקטוע את שרשרת הפצת הסם ולהבטיח מניעת סכנה לשלום הציבור.

ב"כ המבקשת לא התעלמה מהעובדה שהמשיב חסר הרשעות בתחום הסמים, אולם היא סבורה כי נוכח ריבוי העבירות המיוחסות לו ונוכח מהותן, אין מנוס אלא מלהורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. לעניין זה הפנתה ב"כ המבקשת לשורה ארוכה של פסקי-דין, בהם נקבע עיקרון שמן הראוי להורות על מעצרם של סוחרים בסמים, אף קלים, עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם, כגון:

בש"פ 8863/08, בש"פ 262/11, בש"פ 3639/03, בש"פ 8488/10, בש"פ 508/11, בש"פ 7582/10 ובש"פ 6985/10.

ב"כ המשיב לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה, ולא טען כנגד קיומה של עילת המעצר. עם זאת, הוא סבור שיש מקום להורות על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר בבית אמה של זוגתו, המשמשת כאחות בבי"ח, ותחת פיקוחה של חברתו לחיים המשמשת כמזכירה במשרד עורכי-דין.

עוד טען ב"כ המשיב, כי מדובר במשיב שאינו בעל עבר פלילי, וכי ניתן היה להורות על מעצרו עוד בשלבים המוקדמים בהם סחר בסם, ולא לאפשר לו לבצע מספר רב של עיסקאות.

עוד הוא הדגיש, כי המדובר בסם מסוכן מסוג "קאנבוס" ולא בסמי המוות, וכי הכמויות בהן הוא סחר הינן מזעריות, למעט במקרה אחד. הסנגור הדגיש כי באחד מהאירועים בהם הואשם, מכר המשיב סם במשקל של גרם קאנבוס.

עוד הצביע ב"כ המשיב על שורה של פסקי-דין התומכת בטענותיו, ולפיה הורו בתי המשפט על שחרורם של נאשמים המואשמים בעבירות של סחר בסמים, למעצר בית.

כך לדוגמא הצביע הסנגור על עמ"ת 8234/06/08 בו החליט ביהמ"ש המחוזי מרכז, על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר, חרף העובדה שביצע 5 עבירות של סחר בסם מסוג "קאנבוס".

עם תום שמיעת טיעוני הצדדים, ולאחר סקירת הפסיקה הרלוונטית, הגעתי לכלל מסקנה שיש להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

ראוי לציין כי בפסיקה ענפה של ביהמ"ש העליון, המוזכרת לעיל, קבע ביהמ"ש העליון כי מי שנוטל חלק בהפצת הסם, ראוי שייעצר קודם למשפטו. שכן כידוע, עבירות הסמים הינן מן החמורות שבעבירות, ומטרתם של המחזיקים בהם והסוחרים בסמים, הינה אחת ויחידה – בצע כסף.

ככלל, נקבע בפסיקה כי על-מנת להילחם בנגע זה, יש להורות על מעצרם של נאשמים עד תום ההליכים וכי חלופת מעצר, גם אם היא מרוחקת ממקום המגורים של המשיב, איננה יכולה להבטיח שלא ימשיך בעיסוקו גם שם.

התוצאה הסופית היא שאני מורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

זכות ערעור – כחוק.

ניתנה היום, ח' אדר ב תשע"א, 14 מרץ 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: