מדינת ישראל נ' דוידוב(עציר)

החלטה

לפניי בקשה למעצרו עד תום ההליכים של המשיב המואשם בשני אישומים. האחד בעבירה של נהיגה בשכרות, עבירה מיום 20.02.14. השני בעבירה של נהיגה בזמן פסילה ושימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בת תוקף, עבירות מיום 26.02.14.

על פי הנטען בכתב האישום הראשון, בתאריך 20.02.14 נהג המשיב ברכב בהיותו שיכור בכך שסירב לתת דגימת שתן לפי דרישת שוטר. על פי הנטען בכתב האישום השני, בתאריך 26.02.14 נהג המשיב בפסילה כאשר רישיונו נפסל מנהלית ביום 20.02.14 למשך 30 ימים בגין האירוע נשוא כתב האישום הראשון.

המבקשת חזרה על האמור בבקשה, טענה לקיומן של ראיות לכאורה. הפנתה לדו"ח הפעולה של השוטרים מהם עולה שהוסברה למשיב משמעות הסירוב לבדיקת שתן. טענה למסוכנותו של המשיב הנובעת מביצוע שתי עבירות תעבורה חמורות בסמיכות זמנים. בנוסף התנגדה לחלופת המעצר שהוצעה מהטעם שהמפקח (אביו של המשיב) יוצא מדי פעם לסידורים ואין מי שיפקח על המשיב באופן רציף.

ב"כ המשיב לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה אולם טען לחולשתן ובפרט להיעדר קיומו של חשד סביר לדרישה למתן דגימת שתן. עוד טען כי נסיבות ביצוע העבירות אינן מלמדות על מסוכנות וכי בפועל המשיב לא סיכן אף אחד. בנוסף טען כי באישום הראשון הנסיבות היו שהמשיב עמד עם רכבו בחנייה ולא היה בתנועה ונסיבות האישום השני היו שהמשיב הגיע למשטרה לצורך מסירת רישיונו. בנוסף הפנה לפסיקה לפיה מעצר עד תום ההליכים בעבירות תעבורה הינו החריג ולא הכלל.

לאור כל האמור לעיל, ביקש להסתפק בחלופה שתכלול ערובה עצמית וערובה ע"י צד ג'.

לחילופין הציע חלופה תחת פיקוחו של אביו של המשיב.

העיד מר סולומון דוידוב אביו של המשיב כי הוא מוכן לפקח על המשיב ככל שיידרש.

דיון והכרעה:

כאמור אין מחלוקת באשר לקיומן של ראיות לכאורה.

אשר לטענות המשיב הנוגעות לחולשת הראיות ובפרט לכך שלא התקיים חשד סביר לדרישה למתן דגימת שתן, דינן להידחות.

מחומר החקירה ובפרט מהאמור בדוחות הפעולה עולה כי השוטרים הבחינו בכלי המשמש לעישון סמים שהיה גלוי ללא צורך בביצוע חיפוש. די בעובדה זו כדי להוות חשד סביר לנהיגה תחת השפעת סמים, ובהתאם לביצוע חיפוש ברכב ובהמשך לדרישה למתן דגימת שתן.

כך גם שוכנעתי כי המשיב סירב לביצועה בדיקת השתן לאחר שהוסברה לו משמעות הסירוב.

אכן המשיב לא נצפה בנסיעה ממש אך די בעובדה שישב מאחורי ההגה שהמנוע מונע כדי להוות נהיגה.

לאור כל האמור לעיל אני קובע כי קיימות ראיות לכאורה להוכחות העבירות המיוחסות למשיב.

אשר לנסיבות ביצוע העבירות, אכן קיימות נסיבות מקלות ועל כך בהמשך.

עילת מעצר

אשר לעילת מעצר. מסוכנתו של המשיב נלמדת ממכלול הנסיבות האופפות את עניינו והעבירות נשוא הבקשה. אכן, החלטה לעצור אדם עד תום ההליכים בתיקי תעבורה אינה שכיחה ותינתן רק במקרים בהם קיים חשש אמיתי לשלום הציבור, חשש שלא ניתן להפיג באמצעות חלופת מעצר (ראה בש"פ 3337/08 גריפאת נ' מדינת ישראל – בימ"ש העליון החלטה מיום 14.3.08).