מדינת ישראל נ' דויב ואח'

פסק דין

תביעה בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכב התובעת, בו נהג העד משה גרציאן.

אין חולק על כך שגרציאן נסע אחרי רכב הנתבעת 1 וכי בתאונה נפגע רכב התובעת מקדימה ואילו רכב הנתבעת 1 נפגע מאחור. העד גרציאן טען כי התאונה אירעה משום שהנתבעת 1 נסעה אחורה לאחר שנבהלה מרכב שנסע לפניה לאחור במטרה להשלים פניית פרסה. הנתבעת טוענת כי כאשר ראתה שהרכב שלפניה מבקש לבצע פניית פרסה היא עצרה ואז פגע בה העד גרציאן מאחור.

אני סבור כי דין התביעה להידחות מפני שהנתבעת לא הוכיחה את תביעתה.

נקודת המוצא הינה שרכב הנתבעת נפגע מאחור. פגיעה כזו מתיישבת עם רשלנות של רכב התובעת אשר לא שמר מרחק. במצב דברים זה, היה על התובעת להוכיח כי הנתבעת נסעה אחורה, אך היא לא הצליחה להוכיח זאת. ראשית, העד גרציאן העיד שהוא לא ראה את התאונה מפני שבעת עצירתו אחרי הנתבעת הוא הסתכל שמאלה ונופף לשלום לשוטרים צבאיים שחנו בצד השני של הכביש (עמ' 4 ש' 5-2). ושנית, השוטר הצבאי בורנשטיין אשר ראה את התאונה, לא אישר שהוא ראה את הנתבעת נוסעת לאחור. להפך, בורנשטיין העיד במצ"ח כי ראה את אורות הבלמים של רכב הנתבעת נדלקים, עובדה התומכת בגרסת הנתבעת לפיה היא ביצעה בלימת חירום (ראו – עדות בורנשטיין במצ"ח עמ' 1 ש' 8-7, וכן – ש' 14-13).

אשר על כן התביעה נדחית. התובעת תשלם לנתבעות הוצאות בסך של 500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 1,200 ₪.

ניתן היום, ד' שבט תשע"א, 09 ינואר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: