מדינת ישראל נ' דוויק (עציר) ואח'

החלטה – בעניין משיב 2

1.נגד משיב 2 הוגש כתב-אישום המייחס לו עבירה של חבלה בנסיבות מחמירות וירי.

2.בתיק זה התקיימו תשעה דיונים וניתנו 27 החלטות.

3.בהחלטה האחרונה שניתנה ביום ט"ז טבת תשע"ד (19.12.13) (עמ' 105-101 לפרוטוקול), נקבע כי המשיב יימצא במעצר בית מלא בתחום הבית והגדר המקיפה את הבית בביתו של מר זאב בס, ביישוב אדם, כאשר בכל עת יימצאו עימו זאב בס או שרה בס. כמו-כן, ניתנה הוראה לפיה שני הערבים המפקחים, וכן משיב 2 עצמו, ובנוסף לכך דודו מוחמד עיד דוויק, יחתמו כל אחד על ערבות בסך 50,000 ₪ ויפקיד 5,000 ₪ (סך כל הערבויות 200,000 ₪ וסך כל ההפקדות 20,000 ₪).

4.המדינה ביקשה עיכוב ביצוע כדי לשקול הגשת ערעור לבית-המשפט העליון. נעניתי לבקשה זו, בהחלטתי מהתאריך הנ"ל (עמ' 106).

5.בדיון היום הוברר, כי המדינה לא הגישה ערר לבית-המשפט העליון (עמ' 109, שורה 19 – הצהרת עו"ד קדר, סגן בכיר לפרקליט המחוז).

6.ראוי לציין, כי המשיב 2 היה במעצר בפועל תחת סורג ובריח מאז 14.9.13 ועד ליום 19.12.13, דהיינו: 95 ימים. הוא נמצא במעצר בית 70 יום (מאז 19.12.13 ועד היום, 26.2.14).

7.הבקשה שבפניי היא בקשת עו"ד קמר, ב"כ משיב 2, לעיון חוזר בתנאי מעצרו של המשיב 2, כאשר בסיום הבקשה יש עתירה ראשונית ושתי חלופות.

העתירה הראשונית היא לשחררו באופן מלא כמו אחיו סאמר, במגבלה של איסור ליצור קשר עם המעורבים בפרשה (סעיף 8 לבקשה שבכתב).

העתירה החילופית היא המשך שהות במעצר בית, אך תוך יציאה ממעצר הבית בליווי הדוד, בין לעבודה ובין לכל מקום אחר (סעיף 9 לבקשה בכתב).

העתירה הנושאת כותרת "לחילופי חילופין" היא לצאת לעבודה בליווי המשמורן הנ"ל, בנוסף לאפשרות היציאה לפגישות עם סנגור וטיפולים רפואיים, תוך מתן הודעה מוקדמת לב"כ המדינה.

8.בדיון היום בעל-פה, התרכז עו"ד קמר בחלופה השלישית בלבד. מכאן, שגם הוא מבין שאין מקום לעתירה הראשונה ולחלופה השנייה.

9.לפיכך, הדיון להלן יתבסס על בדיקת החלופה השלישית, בלבד.

10.נימוקי עו"ד קמר מבוססים על הצטברות הגורמים הבאים:

א.הצפי שהדיון בתיק העיקרי יתקדם באופן משביע רצון אינו ריאלי. עד היום משיב 2 השיב לכתב האישום אך משיב 1 טרם עשה כן, פרט לתשובה "טלגרפית". התיק קבוע לדיון לפי סעיף 144 לפני הרכב ביום 10.3.14. לדברי הסנגור, ההרכב האמור מסר לו כי יוכל להקצות לתיק זה שתי ישיבות הוכחות בלבד, כאשר להערכת הסנגור יש צורך ב-40 ימי הוכחות, וזאת עקב עמדת הפרקליטות כי ההוכחות בתיק זה יתנהלו ביחס לשני הנאשמים: נאשם 1 שהועמד לדין על רצח, ונאשם 2 הוא המשיב שבעניינו עוסקת החלטה זו, שהועמד לדין על עבירה שללא החיבור עם הנאשם 1, ניתן היה לדון בה בדן יחיד.

ב.חלוף הזמן גורם קושי למשיב 2 בבריאותו הנפשית, לרבות: הקשר עם אשתו ותינוקת שנולדה לו לפני מספר חודשים. עו"ד קמר מסכים כי איפשרתי לאישה ולילדה לבקר את המשיב 2 בחלופת המעצר ביישוב אדם, אך טוען כי דבר זה גורם לקשיים מעשיים וניתן לביצוע רק באופן חלקי ומדי פעם, בלבד.

ג.המשיב 2 מזה שישה חודשים אינו עובד ואינו מפרנס את עצמו ואת אשתו והתינוקת.

ד.המפקח העיד במהלך הדיון בפניי כי הוא עדיין בחופשת מחלה, אך בעוד עשרה ימים כנראה שיתאפשר לו לעבוד. בנסיבות אלה, מבקש המפקח כי מעצר הבית יהיה רק בשעות הלילה, ובכל מקרה גם כאשר המפקח ואשתו רוצים לצאת, ניתן יהיה לאפשר לדוד להימצא בבית באדם, שהוא מקום מפוקח כולל מצלמות.

11.הטענה הראשונה של ב"כ המדינה, עו"ד יובל קדר, היא כי אין מקום להגיש בקשה לשינוי תנאי מעצר בית תוך תקופה קצרה של 70 יום מהחלטה קודמת. לדבריו, היענות לבקשה תביא ל"שיטת הסלמי" (מונח שבו השתמש בעמ' 112, שורה 20), ובכך יחול כרסום בתנאי מעצר הבית, דבר המנוגד לקו שנקבע בבית-המשפט העליון.

12.לטענת ב"כ המדינה, קצב הדיונים בבית-המשפט בתיק העיקרי אינו רלוונטי בשלב זה, בטרם הגענו לתקופת התשעה חודשים המנויה בחוק. בעניין זה הוא מפנה לפיסקה 13 להחלטת כב' השופט חנן מלצר בבש"פ 7081/13 אפרים קניאס נ' מדינת ישראל (20.11.2013).