מדינת ישראל נ' דהרי

החלטה

בקשת הנאשם לעיון בחומר החקירה מתקבלת.

עסקינן בכתב אישום המייחס לנאשם עבירה של נהיגה בשכרות מכוח סירובו להיבדק בבדיקת שכרות במכשיר הינשוף.

עפ"י טענת הנאשם, שמעיון בדו"ח שהוגש נגדו עולה שהועלתה לכאורה כבר במקום האירוע, הנאשם לא סרב לבדיקת השכרות אלא לא הצליח לבצעה בהצלחה.

עולה מחומר הראיות שהוצג לעיוני כי גם עפ"י השוטר – עורך הדו"ח, הנאשם אכן ניסה לבצע את בדיקת הינשוף מס' פעמים, כשעפ"י גרסת המאשימה הנאשם הכשיל את הבדיקה במכוון, משמע - לא נשף כראוי ועפ"י גרסת הנאשם, לא כך היו פני הדברים אלא הוא התקשה לנשוף למכשיר, יתכן ובשל תקלה בה לקה המכשיר.

תקינותו של המכשיר, נוכח המחלוקת בין הצדדים, היא לב ליבה של המחלוקת העומדת ביסוד האישום העומד נגד הנאשם.

הראיה לכאורה ולפיה ביום 20.4.09, משמע – 10 ימים לאחר שביצע הנאשם את בדיקת הינשוף טופלה תקלה במכשיר מסוג "קושי בנשיפה", יש בה כדי להצדיק את בקשת הנאשם לבצע בדיקה במסמכים קיימים של כל התקלות שטופלו באותו מכשיר בו הוא נבדק, לפני ביצוע העבירה ובחודשים שלאחריה כאשר גם ביום 22.6.09 נרשמה לכאורה תקלה במכשיר אשר דרשה החלפה של צינור בו.

סעיף 74(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב – 1982, קובע כי נאשם רשאי לבקש מבית המשפט להורות לתובע להתיר לו לעיין בחומר שהוא לטענתו חומר חקירה ולא הועבר לעיונו. למושג "חומר חקירה" ניתן פירוש מרחיב לפיו מדובר בכל חומר הקשור באופן ישיר או עקיף לאישום, כאשר מונח זה מתייחס לכל חומר שהינו רלוונטי לכתב האישום, לרבות חומר המצוי ב"פריפריה" של האישום, כאשר השיקול המרכזי חשיבות החומר להגנת הנאשם בשל היותו רלוונטי (בג"צ 233/85 אל הוזייל נ' מדינת ישראל פד"י לט 4 124).

נוכח האישום המיוחס לנאשם והמחלוקת שתעמוד בבסיס הדיון – האם סרב הנאשם לבצע את הבדיקה והכשיל אותה במכוון שמא לא כך היו פני הדברים, ונוכח קיומה של ראיה לכאורה לכך שלפחות בסמוך לאחר ביצוע בדיקת הינשוף לנאשם נמצא במכשיר תקלה של קושי בנשיפה, לא יכול להיות חולק כי החומר המבוקש ע"י הנאשם הוא חומר רלוונטי ביותר להגנתו.

הדברים נכונים שבעתיים מקום בו עשוי נטל ההוכחה לעבור לכתפי הנאשם נוכח קיומה של חזקת הנהיגה בשכרות המוקמת, עפ"י דין, מקום בו מסרב אדם לבצע בדיקת שכרות.

טענת המאשימה לפיה ניתן ללמוד מדוחות אחרים שניתנו לנהגים אחרים על תקינותו של המכשיר, אין בידי לקבלה. העובדה שנרשמו דוחות איננה מלמד כלל וכלל על תקינותו של אותו מכשיר.

באופן דומה, טענת המאשימה בסייפא לטיעוניה בכתב, לפיה "הצבעה על בדיקה תקינה שנעשתה באותו מכשיר ובסמוך למועד ביצוע העבירה", לא זו בלבד שלא הובאה כל ראיה באשר לתקינות בדיקה שכזו, אלא שאין בעובדה, אם הייתה מוצגת, שבוצעה בדיקה תקינה אחת כדי להשליך על הגנתו של הנאשם במקרה הנדון כאן.

על יסוד האמור לעיל, הריני נעתרת, כאמור, לבקשה ומורה למאשימה להגיש לב"כ הנאשם, בתוך 30 יום מהיום עותק מן המסמכים שפורטו בבקשה.

ניתנה והודעה היום כ"ז אייר תש"ע, 11/05/2010 במעמד הנוכחים.

אילונה אריאלי, שופטת

עריכת המסמך: אפרת גור

הוקלד על ידי: אפרת גור התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: