מדינת ישראל נ' דהן

הכרעת דין

החלטתי לזכות את הנאשמת מן העבירות המיוחסות לה על פי כתב האישום מחמת הספק.

1.ביום 9.6.11 הוגש נגד הנאשמת כתב אישום המייחס לה נהיגה בחוסר זהירות, אי מתן זכות קדימה בפניה שמאלה, גרימת תאונת דרכים נזק וחבלה וכן גרימת חבלות של ממש.

2.בהתאם לאמור בכתב האישום, ביום 3.2.11 בשעה 15:15 נהגה הנאשמת ברכב בעיר דימונה, באותה עת נהג בר גיל כפיר – כפיר בר גיל, ברכבו ממול כוון נסיעת הנאשמת בכוון הנגדי.

הנאשמת נהגה בחוסר זהירות ולא היתה ערה לתנועת כלי הרכב שבאו ממולה בכך שפנתה שמאלה לרחוב הגפן ולא נתנה זכות קדימה לרכב שבא ממולה, חסמה את דרכו וגרמה לרכב המעורב להתנגד ברכבה עם חזית רכבו (להלן: "כפיר").

כתוצאה מהתאונה נחבלו בגופם נהג הרכב המעורב- כפיר, נוסעת ברכב המעורב – אשתו, אשר סבלה חבלות של ממש בהיותה בהיריון מתקדם, ולאחר התאונה נותחה בניתוח קיסרי דחוף, וכן שתי נוסעות נוספות ברכב המעורב והנאשמת.

3.ביום 9.1.12, במענה לכתב האישום ביקש ב"כ המאשימה להודיע על תיקון כתב האישום באופן שבפרק העובדות תמחקנה המילים: "ואשר היתה בהיריון מתקדם ולאחר התאונה נותחה בניתוח קיסרי דחוף".

במענה לכתב האישום כפרה הנאשמת באחריותה לתאונה אך הודתה בתוצאות התאונה.

4.ביום 8.5.12 הופיע ב"כ המאשימה על דעת ב"כ הנאשם והודיע על הסכמה דיונית ולפיה חומר הראיות ביחס לעדי התביעה 1 ו-4 יוגש בהסכמה וב"כ הנאשמת יהיה רשאי לחקור את העדים הנ"ל בגין החומר שהוגש. לפיכך הוגש חומר הראיות בהסכמה: דו"ח פעולה, דו"ח בוחן תנועה, סקיצה ודו"ח נזקי בוחן, הודעת הנאשמת, לוח תצלומים ושני דסקטים של תמונות ושל מקום האירוע.

5.עדי המאשימה שנחקרו בבית המשפט היו ז'קלין עמר – נוסעת ברכב המעורב - חמותו של כפיר, כפיר והבוחן יעקב פרטוש (להלן: "הבוחן").

הנאשמת לא העידה נוכח הודעת ב"כ כי לקתה בזכרונה כתוצאה מהתאונה, כפי שהדבר מופיע בהודעתה שנמסרה במשטרה.

6.גרסת המאשימה כפי שהופיעה בכתב האישום ובסיכומי ב"כ המאשימה היתה למעשה כי בעת שביקשה הנאשמת לפנות שמאלה, לא נתנה זכות קדימה לרכב המעורב אשר הגיע ממולה ולפיכך התנגשו שני כלי הרכב וארעה התאונה.

ב"כ המאשימה בסיכומיו ביקש לקבוע כי עדויותיהם של עדי המאשימה – ז'קלין עמר וכפיר בר גיל, תומכים בגרסה זו כאשר עדויותיהם של השניים היו ללא כל סתירות וללא דופי ולמעשה תמכו כאמור בגרסת המאשימה.

דא עקא כי ניתוח עדויותיהם של שני עדים אלה מביא לקביעה כי בין שתי העדויות היו סתירות מהותיות ביותר באשר לאופן התרחשות התאונה, ובנוסף לכך כלל לא תמכו בגרסת המאשימה, כפי שיובהר להלן.

7.כאמור, בין עדויותיהם של זקלין עמר וכפיר בר גיל, נתגלו סתירות מרובות בעניינים שונים, כפי שיפורט בהמשך.

ז'קלין עמר העידה בעדותה כי ביום התאונה לבתה אשר היתה בהיריון באותה עת היו צירים ולפיכך יצאו: "... יצאנו מבית החתן שלי בדימונה לכוון באר שבע" (עמוד 4 לפרוטוקול שורה 13).

כפיר לעומת זאת העיד כי: "ביום 3.2.11 יצאנו מהבית של חמתי והכל היה רגוע ונסענו לאט, אני חמתי, גיסתי ואשתי" (עמוד 10 לפרוטוקול שורה 10).

8.הגם שלשאלה מהיכן החל כפיר בר גיל את נסיעתו אין משמעות ביחס לאופן התרחשות התאונה, הרי שכבר בראשית עדויותיהם עולה הסתירה כאמור, אשר יש גם בה כדי להשפיע על מהמנות גרסת המאשימה כפי שבאה לידי ביטוי בעדויות עדי המאשימה.

9.סתירה מהותית נמצאה גם בעדויותיהם של שני העדים ביחס למצבה הרפואי של אשתו של כפיר ובתה של ז'קלין עמר, וכתוצאה מכך גם באשר למהירות נסיעתו של כפיר בר גיל.

ז'קלין עמר העידה כי יצאו בנסיעה מדימונה לכוון באר שבע, שכן לבתה היו צירים ובמהלך הנסיעה הסתובבה לכוון בתה שכן היו לה כאבים חזקים, על פי דבריה שלה (של הבת).