מדינת ישראל נ' דהן

החלטה

בפני בקשה להארכת פסילה עד לתום ההליכים המשפטיים כנגד המשיב לפי סעיף 47 (ט) וסעיף 50 (ב) לפקודת התעבורה.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה בשכרות.

ביום 1.1.11 בשעה 03:45 לערך, נהג המשיב ברכב ברח' יגאל אלון בת"א, כאשר הוא שיכור. המשיב נדרש כדין להיבדק בבדיקת נשיפה והכשיל את הבדיקה. המשיב סירב למסור דגימת דם.

שני שיקולים מנחים את בית המשפט בדיון בבקשה זו. ראשית קיום ראיות לכאורה בדבר אשמתו של המשיב, ושנית, האם יש בהמשך נהיגתו, כדי לסכן את שלום הציבור.

באשר לראיות לכאורה:

תיק המשטרה הוגש לעיוני.

מעיון בתיק המשטרה עולה, כי ביום 1.1.11 בשעה 03:45 לערך בעת פעילות אכיפה כנגד נהגים, החשודים בנהיגה בשכרות, הבחינו השוטרים במשיב נוהג במכוניתו ברח' יגאל אלון בת"א.

השוטרים הורו למשיב לעצור. המבקש הדיף ריח של אלכוהול. המשיב הודה בשתיית שמפניה ובירה בכמות של: "אולי כוס, כוס וחצי". המשיב נבדק בנשיפון התוצאה חיובית. המשיב נבדק בינשוף. הבדיקה נערכה מס' פעמים. המשיב נכשל בבדיקות. המשיב טוען כי הוא סובל מאסטמה. ב"כ המשיב הציגה בפני ביהמ"ש אישור רפואי המעיד על כך.

המשיב סירב לבדיקת דם. בדוח פעולה נרשם: "הנהג נלקח למחוז ת"א לבדיקת דם. הנהג סירב לבצע בדיקת דם".

ב"כ המשיב טוענת כי משמעות הסירוב לא הוסברה למשיב וכי אין די בסימון X בטופס הדרישה להיבדק.

טענה זו מקומה בעת שמיעת הראיות בתיק ולא בשלב זה של ראיות לכאורה.

בשלב זה של הדיון, די בדוחו"ת הפעולה, במאפייני השכרות, ואף בדברי המשיב עצמו, כדי לקבוע שבידי המבקשת ראיות לכאורה, שיש בהן כדי להביא להרשעתו של המשיב בדין.

באשר למסוכנות.

מסוכנותו של המשיב נלמדת מנסיבות ביצוע העבירה ועברו.

בבש"פ 513/88 מ"י נ. רז גוליו קובע כבוד השופט מלץ:

"השאלה המרכזית במקרים כגון אלה היא, האם נהיגתו של הנהג המעורב מסכנת את בטחון הציבור בדרכים. על אלה ניתן ללמוד משני מקורות: התנהגותו של הנהג בתאונה הנדונה, והתנהגותו בדרכים בדרך כלל, כפי שהיא באה לידי ביטוי בהרשעותיו הקודמות".

המשיב נוהג משנת 86 ולחובתו 43 הרשעות קודמות מכל הסוגים.

למשיב עבר פלילי בעבירות אלימות, רכוש וסמים.

על נהיגה בזמן שכרות כבר נאמר בפסיקה כי: