מדינת ישראל נ' דהן

פסק דין

בפניי ערעור של מדינת ישראל על גזר דינו של בית משפט קמא, בית משפט השלום בת"א לתעבורה (כב' הש' מ. דרורי), אשר ביום 06.07.10 גזר את דינו של המשיב, לאחר שהרשיע אותו עפ"י הודאתו, למרות שמירב הראיות באו בפני ביהמ"ש, בעבירה של נהיגה בשכרות עפ"י סעיפים 62 (3) ואחרים לפקודת התעבורה, וכן נהיגה בקלות ראש עפ"י סעיף 62 (2) בקשר עם סעיף 38 (2) לפקודה.

בית משפט קמא, לאחר ששמע את הטיעונים לעונש, גזר את דינו של המשיב לכאורה לעונש קל, של שישה חודשי פסילה בפועל, חמישה חודשי פסילה מותנית, מאסר מותנה וקנס.

אלא, שבית המשפט, כך אמר במפורש ועל כך אין מחלוקת, לא הביא בחשבון פסילה בפועל בה שהה המשיב, של 13 חודשים.

חשבון פשוט ילמד שסה"כ הטיל בית משפט קמא על המשיב 24 חודשים פסילה, מתוכם 19 חודשים של פסילה בפועל.

נכון, שהכלל הוא, עפ"י סעיפים 36 (ב) ו-39 א', שתקופת הפסילה המינימאלית לעבירות שכרות צריך שתהיה שנתיים פסילה בפועל, אלא שלביהמ"ש לעולם שיקול דעת, ובנסיבות מתאימות ומיוחדות רשאי גם להטיל פסילה פחותה משנתיים, וגם להמיר חלק מהפסילה מפסילה בפועל לפסילה מותנית.

חזר ואמר בית המשפט העליון שוב ושוב שעבירות של נהיגה בשכרות הינן עבירות חמורות, כפי שציינה וציטטה המדינה בערעורה. גם אני חושב שיש להחמיר בענישה של הנוהגים תחת השפעת אלכוהול ומסכנים את המשתמשים בדרך, תופעה שהפכה להיות לאחרונה רעה חולה בכבישינו.

בה בעת, בית המשפט העליון חוזר ואומר כי ערכאת הערעור אינה ממצה את הדין ויתרה מכך, נקבע למשל בע"פ 3015/09, מ"י נ' פואד קדיח (לא פורסם מיום 20.07.10), שההלכה הידועה היא שערכאת הערעור תתערב בחומרת העונש שתוטל ע"י הערכאה הדיונית רק במקרים חריגים של סטייה ברורה ממדיניות הענישה הראויה.

העונש שהטיל בית המשפט קמא, במקרה זה, אמנם נמוך יחסית, אך בוודאי ובוודאי שאין בו סטייה ברורה ממדיניות הענישה הראויה.

משכך, הערעור נדחה.

ניתנה והודעה היום ו' חשון תשע"א, 14/10/2010 במעמד הנוכחים.

רענן בן-יוסף, שופט

הוקלד על ידי: נופר דוידי התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: