מדינת ישראל נ' דהן ואח'

הכרעת דין

על יסוד הודית הנאשמים בעובדות כתב האישום אני מרשיע את הנאשמים בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום.

ניתנה והודעה היום כ"ג ניסן תשע"ג, 03/04/2013 במעמד הנוכחים.

אילן בן-דור, שופט

גזר דין

הנאשמים הורשעו, על פי הודייתם, בעבירות לפי סעיפים 4 ו-14 חוק רישוי עסקים תשכ"ח-1988 (להלן: ה"החוק"). פריט 4.2א ו-4.8 לצו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי) התשנ"ה-1995.

באופן קונקרטי המדובר בנאשמים שלהם "יד ועניין" בניהול עסק של מסעדה המוכרת גם משקאות משכרים בתחום העיר ראשל"צ (להלן: "העסק"). ביום 15/11/12 דהיינו לפני כמה חודשים נמצא שהם מנהלים אותו ללא רישיון וכעולה מהדיון היום עדיין אין רישיון.

ב"כ המאשימה עתרה להטיל עליהם קנס בסכום של 2,000 ₪ (על כל אחד) וכן ליתן צו סגירה בשים לב לכך שחסר גם אישור של הכבאות, אישור של משרד הבריאות ואישור המשטרה. היא היתה נכונה לאפשר דחייה לצו הסגירה שהיא מדורגת כלומר בשלב ראשון חודשיים עד הסדרת אישור שירותי הכבאות ובשלב שני ארכה של חודשים נוספים על מנת להסדיר את יתר האישורים.

הנאשמים עצמם ציינו שקיים קושי בטיפול בהסדרת הרישיון שהם עוסקים בו ומבינים שהמצב אינו תקין אך לדעתם לא מוצדק להטיל עליהם קנס והארכה צריכה להיות ארוכה יותר בגלל הזמן שנמשך הטיפול.

בנקודה זו אפתח ואומר כי היה עליהם לפעול כמצוות חוק, ולהוציא רישיון כבר לפני עיסוק בעסק הטעון רישוי. כלומר אין לפתוח את העסק בלא רישיון וכעולה מדברי ב"כ המאשימה שלא נסתרו בשלב זה פתוח עסק שהוא מסעדה המוכרת מזון ומשקאות משכרים באין אישור משרד הבריאות, באין אישור של המשטרה, ובאין אישור של כיבוי האש. פתיחת עסק לא כל שכן המשך הניהול שלו בלי אישור של כיבוי אש משולים למשחק באש. נצרף לכך את המסוכנות העולה מכך שאין אישור של משרד הבריאות ואף אין אישור של המשטרה ונבין עד כמה אין המדובר רק בדרישות פורמליות שאין להן חשיבות מעשית כי יש להן חשיבות מעשית כלפי לקוחותיו של העסק והציבור.

בל נשכח שמדובר בחוק שתכליתו להבטיח מטרות חשובות לאינטרס הציבורי שאין לאפשר לסכלן בשם האינטרס הפרטי המתעלם מהן. כעולה מסעיף 1 לחוק, ומהפסיקה וראו כב' השופט מ. חשין ברע"פ 4270/03 מדינת ישראל נ' תנובה - מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ, פ"ד נט (3) 673 (1.12.2004) (פסקה 12). בכך יש להסביר מדוע יש צורך בענישה הולמת ומרתיעה. אחד מאמצעי הענישה הנהוגים הוא הקנס. אכן עסק הפתוח בלא רישיון יכול להרוויח לכיסו של בעליו אך בכך הוא מסכן את ציבור לקוחותיו או יכול שהוא מסכן אותם ומכאן הצורך בקנס שיגלם גם את ההרתעה. בנוסף כמובן להקפדה על הלימה ראויה בשים לב לעיקרון הענישה המנחה לפי תיקון 113 לחוק העונשין התשל"ז-1977. את העיקרון הזה יש לאזן לאור שיקולי ענישה נוספים הנזכרים בחוק במפורש בשים לב לנסיבות הפרטניות. אין המדובר בנוסחה מתמטית וראו למשל כב' השופט שוהם בענין 5236/12 לרקע עיקרון ההלימה על בית משפט לקבוע מתחם הולם בשים לב לערך החברתי שנפגע ומדיניות הענישה הנהוגה. עיון בפסיקה מראה שבלא מעט מקרים ואינני ממצה הקנס שהושת גם לאחר הסדרי טיעון אינו נמוך כפי שהתבקש ובמקרים שונים גבוה יותר כמובן בשים לב לנסיבות למשל לקנס של 3,000 ₪ במקרה שבו נאמר שהיה אישור של שירותי כיבוי ראו ב-38491-10-11. לקנס של 15,000 ₪ בנסיבות אותו מקרה ראו למשל ב-17720-06-11. יחד עם זאת גם בשים לב לעמדת המאשימה לא אמצה הדין. אך לא אגרע מהקנס שהתבקש שהוא 2,000 ₪ לגבי כל אחד מהנאשמים ואכן ישנה הצדקה כל זמן שאין אישורים לסגירה של העסק הן כאמור גם אם מדובר בהוצאה כספית למנהלי העסק ולנאשמים הרי שצריך היה לא לחשוף את הציבור לעסק בלי רישיון.

הנני גוזר כדלהלן :

על הנאשם 1 קנס בסך 2,000 ש"ח או מאסר למשך 20 יום תחתיו. עם זאת נוכח האמירה על הקושי הכלכלי הקנס ישולם ב-2 תשלומים חודשיים שווים ורצופים. התשלום הראשון לא יאוחר מיום 11/4/13. והתשלום השני לא יאוחר מ-11/5/13.

על הנאשם 2 קנס בסך 2,000 ש"ח או מאסר למשך 20 יום תחתיו. עם זאת נוכח האמירה על הקושי הכלכלי הקנס ישולם ב-2 תשלומים חודשיים שווים ורצופים. התשלום הראשון לא יאוחר מיום 11/4/13. והתשלום השני לא יאוחר מ-11/5/13.

צו להפסקת עיסוק בעסק יכנס לתוקף מיום 3/5/13 אלא אם יוציאו נאשמים קודם לכן, רישיון עסק כדין. אם יינתן היתר זמני, יותלה הצו לתקופת ההיתר הזמני. מובהר בזאת כי נוכח עמדת המאשימה אם יוצא אישור לכיבוי אש קודם לכן יוארך משך הארכה אבל בשלב זה בחודשיים נוספים. הנאשמים יהיו רשאים להגיש בקשה מתאימה המצביעה על קיום האישור של כיבוי אש כדי להאריך את משך התקופה.

צו האוסר להתיר שימוש בעסק ו/או להעביר בעלות ו/או חזקה ו/או זכויות בעסק לאדם אחר אלא אם לאותו אדם רישיון או היתר זמני כדין לניהול עסק זה. לא ינהל אדם בחצרים נשוא האישום עסק טעון רישוי ללא רישיון עסק או היתר זמני כדין זאת מכוח סעיף 16(3) לחוק.

זכות ערעור על פסק הדין תוך 45 יום מהיום לבית משפט מחוזי מרכז לוד.

ניתן והודע היום כ"ג ניסן תשע"ג, 03/04/2013 במעמד הנוכחים.

אילן בן-דור, שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: