מדינת ישראל נ' דהוד(עציר)

גזר דין

1.הנאשם הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב האישום בעבירה של כניסה לישראל שלא כדין – עבירה מיום 19.8.2010, כבך שנמצא ברהט ללא אישור שהייה כדין.

2.הנאשם יליד 1979, לחובתו הרשעה קודמת בעבירה דומה במסגרתה נידון למאסר מותנה בן 3 חודשים – ת"פ 868/07 בית משפט השלום קריית גת מיום 24.9.07.

3.ב"כ המאשימה במסגרת טיעוניה לעונש, עתרה להשית על הנאשם מאסר בפועל, וכן להפעיל את המאסר המותנה במצטבר, וכן מאסר צופה פני עתיד, בשים לב, כי מדובר בנאשם רצידיביסט ששב וביצע עבירה דומה חרף קיומו של מאסר מותנה.

ב"כ המאשימה הסתמכה בטיעוניה גם על הלכת פראג'ין בכל הנוגע למי שעבורו זו לא הכניסה הראשונה, קל וחומר כאשר עסקינן בנאשם אשר תלוי ועומד כנגדו מאסר מותנה.

4.ב"כ הנאשם מנגד, עתר להאריך את המאסר המותנה העומד לחובת הנאשם משיקולי חסד ורחמים, בשים לב לנסיבות הכניסה, לצורכי פרנסה על רקע חודש הרמדאן וחג הרמדאן, לעבירת הכניסה לא נלוו עבירות נוספות, נסיבותיו האישיות והמשפחתיות של הנאשם – נשוי ואב לשלושה ילדים, מצוקה כלכלית קשה בבית.

עוד הדגיש הסנגור, כי הנאשם עצור מיום 19.8.2010.

5.ברע"פ 31273/09 מוחמד פראג'ין נ' מדינת ישראל – נאמר ע"י כב' השופט א' רובינשטיין: "דומה כי חופות על הכרעתנו מחד גיסא, גישה מרתיעה המצדיקה עמדה מחמירה, ומאידך גיסא, התייחסות מידתית לעבירת השהיה על פי נסיבות האדם העומד לדין. הדברים נאמרים, כמובן, בקוים רחבים, ושיקול הדעת נתון לבית המשפט הדן. בלא נטיעת מסמרות נאמר, כי בהנחה שהמדובר בשהיה שניה בישראל שלא כדין (ועל הראשונה כנמסר אין ממהרים להעמיד כככל לדין), העונש הראוי הוא עונש מאסר בפועל, למעט מקרים שנסיבותיהם האישיות חריגות, כגון חולי אקוטי במשפחת הנאשם.."

לענייננו, סעיף 56 לחוק העונשין – הארכת תקופת התנאי מורה: "בית משפט רשאי לצוות מטעמים שיירשמו, על הארכת תקופת התנאי, או חידושה, לתקופה נוספת שלא תעלה על שנתים, אם שוכנע בית המשפט שבנסיבות העניין לא יהיה צודק להפעיל את המאסר על תנאי".

6.בנסיבות הרגילות, הדין עם המאשימה, כי יש להפעיל את המאסר המותנה העומד לחובת הנאשם – עיקרון הענישה האינדיווידואלית, לפיו יענש כל נאשם בהתאם לנסיבותיו האישיות, והמחייב את התייחסותו הישירה של בית המשפט לנאשם העומד למולו, נקבע בפסיקה כעיקרון מנחה (וראו למשל ע"פ 291/81, פלוני נ' מדינת ישראל).

7.לענייננו, הנאשם נכנס לישראל שלא כדין חרף המאסר המותנה העומד לחובתו כדי, לדבריו, לספק פת לחם לשלושת ילדיו הקטינים בחודש הרמדאן וגם כדי שיהיה בידו כסף לצורכי חג "אל פיטר" וכן לרכוש ציוד עבור ילדיו לפתיחת שנת הלימודים.

8.על מידת הרחמים – סמכות הענישה במשפט העברי רחבה היא, והיא מעוגנת במערכות ענישה דינאמיות המאפשרות קיום סדר חברתי. לעניין חומרת הענישה, הרמב"ם מונה ארבעה קריטריונים: חומרת העבירה, מידת שכיחותה, מידת התאווה וההרגל בעשייתה או הצער שבהמנעות אותה: קלות עשייתה...

עוד נאמר ע"י חז"ל מדברי המקרא: "בצדק תשפוט עמיתך" (ויקרא יט, טו) את עיקרון השוואת בעלי הדין. לפי המשפט העברי, הדין מצווה להת יחס שווה לבעלי הדין הניצבים לפניו ללא משוא פנים, כי רק יחושו בעלי הדין שהמשפט הוא משפט צדק בלא חשש אפליה או משוא פנים. לכן, ציוותה התורה לדיין: "לא תשא פני דל". לכאורה, נחסם בפני הדיין השימוש במידת הרחמים והתחשבות במצבו הקשה של בעל הדין...

עוד בתלמוד יש בקשה מופנית כלפי אלוהים: "יהי רצון מלפניך שיכבשו רחמיך את כעסך... ותתנהג עם בניך במידת הרחמים (תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ז, ע"א).

9.אין ספק, כי בעניינו של הנאשם מתקיימות נסיבות לחומרא, בשים לב כי ביצע את העבירה כאשר עומד לחובתו מאסר מותנה בגין עבירה דומה. הדבר מתיישב עם הלכת פראג'ין, שהתוותה מדיניות ענישה של השתת מאסר ממש במקרה דומה. עם זאת, נפסק כי כל מקרה ידון לפי נסיבותיו.

10.בבואם של שופטים לגזור את דינו של הנאשם שהורשע, גם כאשר מדובר באינטרס מובהק של גמול והרתעה, אין להתעלם מנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה שבפניהם ומהשיקולים האינדיבידואליים הקיימים בעניינו של כל נאשם ונאשם (ע"פ 845/02 מדינת ישראל נ' תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית לישראל בע"מ, פס' 6 (לא פורסם, 8.1.2008).

עוד נאמר, כי פעולה מתוך מצוקה כלכלית יכולה להוות שיקול לקולא בעת בחינת נסיבותיו האינדיבידואליות של כל נאשם. לא הרי ז'אן ולז'אן ב"עלובי החיים" לויקטור הוגו הגונב מזון כדי לשרוד, כהרי העובר עבירות כדי להקל על קשיים כלכליים עסקיים.

11.היום אנו בפתח חג ראש השנה עבור העם היהודי וחג הרמדאן עבור העדה המוסלמית עליה נמנה הנאשם.

12.על רקע טיעוני ב"כ הנאשם המלומד ובהצטבר נסיבותיו של הנאשם, מצאתי כי לצד מטרות הענישה ושיקולי הענישה המסורתיים, המקרה דנן מצדיק הפעלת שיקולי חסד ורחמים, שאינם שיקולים "זרים" לשופט היושב בדין, אם לא למען הנאשם אז למען שלושת ילדיו הקטינים ולאור העובדה שאנו מצויים בחודש אלול, חודש הסליחות עבור היהודים וחודש הרמדאן עבור העדה המוסלמית, וראוי שהנאשם יחוג חג רמדאן יחד עם בני משפחתו וילדיו הקטינים.

13.אציין, כי הנאשם נתון במעצר מיום 19.8.2010 (קרוב לשלושה שבועות).