מדינת ישראל נ' דה מאיו

החלטה

לנאשם מיוחסת עבירה של גידול סמים מסוכנים, לפי סעיף 6 לפקודת הסמים המסוכנים ( נוסח משולב ), תשל"ג 1973, בכך, שביום 23/7/07 גידל שתילי קנאבוס במשקל של 13.30 ק"ג נטו, ללא היתר כדין.

בישיבת יום 11/10/10, בתשובתו לכתב האישום, כפר הנאשם בסוגו של התפוס, היינו, היותו סם מסוכן, וכן במשקלו הנטען בכתב האישום, ועתר, באמצעות סניגורו, למתן צו המורה למאשימה לאפשר לו לבדוק את החומר התפוס, על מנת לעמוד על סוגו ומשקלו, באמצעות מומחה מטעמו.

בהחלטה מהישיבה הנ"ל הוריתי למאשימה לאפשר למומחה מטעם הנאשם לערוך בדיקה כאמור, בנוכחות נציג משטרה.

בישיבת יום 17/1/11 טען הסניגור כי, במענה לדרישתו לבדוק את התפוס הנ"ל, השיבה לו המאשימה כי הדבר כפוף למספר דרישות, לרבות קיומו של רישיון מטעם משרד הבריאות לצורך החזקת דגימה לצורך ביצוע הבדיקה, תשלום עבור שימוש במכשירי בדיקה, ותשלום עבור זמן עבודה של המומחה מטעם מז"פ. לטענת הסניגור המלומד, דרישות אלו של המאשימה, שתועדו במכתבה אליו מיום 26/12/10, נועדו לסכל את בדיקת החומר על ידו, כפי שציווה בית המשפט, כאמור, לאחר שהיא הצהירה, במכתב קודם מיום 13/9/10, לפיו, החומר התפוס לא ניתן לשקילה משנמצא בשלב של ריקבון מתקדם. הסניגור שב וביקש להורות למאשימה לאפשר למומחה מטעמו לבצע את בדיקת סוגו ומשקלו של החומר, במשרדי המשטרה, בנוכחות נציג משטרה, באמצעות מכשירים של המשטרה, וללא דרישת תשלום כלשהיא.

ב"כ המאשימה הגיבה כי החומר, שנמצא בשלב מתקדם של ריקבון, ניתן לבדיקה לשם זיהוי טיבו, אם כי הנאשם נדרש, לשם כך, להציג רישיון של משרד הבריאות, כמצוות המחוקק בפקודת הסמים. כן הוסיפה, לחילופין, כי הנאשם רשאי לבצע את הבדיקה של החומר במשרדי המשטרה, באמצעות ציוד אישי, ובכפוף לתשלום שכרו של השוטר שיהא נוכח במהלכה.

ב"כ הצדדים הסכימו לדחות את הדיון על מנת למצות מו"מ בניסיון להגיע להסכמות, וכי במידה ולא תושגנה כאלה, תינתן החלטת בית המשפט בבקשת הסניגור, לבדיקת החומר על ידי מומחה מטעם ההגנה, כאמור.

בהמשך, ביום 23/1/11, הוגשה בקשה בכתב מטעם המאשימה, לקבוע את התיק לשמיעת הוכחות.

כאמור, הנאשם כופר בכך כי החומר שנתפס ברשותו הוא סם מסוכן, וכי משקלו הוא כנטען בעובדות כתב האישום. החומר שנתפס ברשותו הינו ראיה עיקרית ומהותית במשפטו. החומר התפוס הינו בבחינת " חומר חקירה ", כהגדרתו בסעיף 74 לחסד"פ ( נוסח משולב ), תשמ"ב – 1982, שכן, המדובר בממצא שנתפס במהלך החקירה המשטרתית, והוא בעל זיקה ישירה למחלוקת שבין הצדדים כאמור. על כך, כך נראה, אין מחלוקת בין הצדדים.

הכלל בסעיף 74 לחסד"פ מצווה על המאשימה להעמיד לעיון הנאשם וסניגורו את כל חומר החקירה הרלבנטי לאישום ולמחלוקת שבין הצדדים, כאשר זכות העיון, כאמור, חלה בין אם המסמך או הממצא הינו בעל זיקה ישירה למחלוקת שבין הצדדים ובין אם הוא בעל זיקה עקיפה למחלוקת זו.

אין קיום זכות זו, ע"י מניעה מהנאשם לעיין בחומר חקירה, פוגעת קשות בסיכויי הגנתו, וכן בזכותו להליך הוגן, שכן, ייתכן ובחומר חקירה מסויים יש כדי לתמוך בהגנת הנאשם ולגרוע ממשקל וממהימנות ראיות התביעה, ומכאן, חובה היא על המאשימה להעמידו, במלואו, לעיון ההגנה.

אי עמדת החומר התפוס, שלטענת המאשימה הינו סם מסוכן, לעיון הנאשם, מונעת מהנאשם את האפשרות לתמוך את הגנתו בראיה אחרת, ושלא ניתן לגבש אותה ללא בדיקת החומר הנ"ל, והיא חוות דעת של מומחה מטעמו, ואשר ייתכן ותגלה כי אין המדובר בסם מסוכן, או שמדובר בסם מסוכן מסוג אחר השונה מזה שנטען באישום, או שמשקלו של החומר קטן מזה הנטען ע"י המאשימה. למנוע מהנאשם את הזכות לבדוק את החומר ע"י מומחים מטעמו יש כדי להעמידו בפני המומחים מטעם המאשימה ויתר עדיה ללא יכולת לבחון את מהימנותם של אלה ואת נכונות ממצאיהם ותקינות מהלכי הבדיקה שביצעו בחומר הנטען.

על כן, זכותו של הנאשם לבדוק את החומר, באשר לטיבו ומשקלו, מעוגנת ומבוססת היא, במסגרת הוראת סעיף 74 לחסד"פ, בהיותה זכות יסוד שאין לערער עליה, ויש להקפיד בדבר קיומה ויישומה עד תום, ע"י אספקת מלוא הכלים והאמצעים הנדרשים לשם מימושה.

אכן, אין לפסול אפשרות כי, בהיות החומר התפוס נמצא בשלב של ריקבון מתקדם, לא ניתן לקבוע את משקלו האמיתי, כטענת המאשימה. יחד עם זאת, אין בכך כדי להצדיק לחסום מפני הנאשם את ההזדמנות לערוך בדיקה מקצועית של חומר זה ע"י המומחים מטעמו, הן לעניין אפשרות זו, והן לעניין סוגו של החומר, כאשר המאשימה אישרה כי בדיקת סוגו של החומר היא אפשרית, גם במצבו כיום.

דרישותיה של המאשימה אל הנאשם, לתשלומים עבור שימוש בציוד המשטרתי או בגין שכרו של נציג משטרה או המומחה מטעם מז"פ, מרוקנות את זכות העיון מתוכן ומסכלות את תכליתה. הזכות להליך הוגן מחייבת כי זכות העיון תינתן לידי הנאשם ללא תנאים או דרישות, אלא מכוח חובה המעוגנת בדין, החלה על המאשימה.

המאשימה חייבת לספק בידי הנאשם את כל חומר החקירה, לרבות אפשרות בדיקת ממצאים שברשותה, ללא דרישות או תנאים מוקדמים, אחרת, יימצא הנאשם חסר יכולת ואמצעים לממש זכותו זו, אך בשל נטל כספי כאמור, ובכך יש כדי להחטיא את מטרת המשפט, שהינה חקר האמת וקיום צדק. על המאשימה ועל בית המשפט לאפשר לנאשם להתמודד כנגד הראיות כנגדו, וליתן בידיו האפשרות לערער ממהימנות ומשקל הראיות שמפלילות אותו, ובכך, יונחו בפני בית המשפט מלוא הראיות והממצאים שמסייעים להכריע את הדין, ולעשות משפט צדק. התניית מימוש זכות העיון בדרישות בלתי סבירות, שעניינן תשלום שכרו של שוטר שיהא נוכח במהלך הבדיקה, או שכרו של מומחה מז"פ, או תמורת שימוש בציוד המשטרה, הינה, למעשה, כרסום מהותי וחמור בזכות זו ובחשיבותה במשפט הפלילי, והבאת הנאשם, במצבים מסויימים, שעה שיימצא חסר יכולת כלכלית לקיים אחר תנאים אלו, לוותר על זכות העיון, בעל כורחו. לכך אין ליתן יד.

באשר לדרישה של המאשימה, לפיה, על הנאשם להצטייד ברישיון של משרד הבריאות להחזקת דגימה של החומר לשם בדיקתו, יש לומר כי טעם רב בה, ויש לאמצה, שכן, הדין מחייב כי החזקת סם מסוכן, אף שטרם הוכרע לגביו כי אכן מדובר הוא בסם, טעונה רישיון כדין, אחרת, יימצא הנאשם מבצע עבירה. יחד עם זאת, ניתן לקיים את הבדיקה של החומר התפוס, ללא רישיון, כאמור, במידה ובדיקת החומר תיעשה במשרדי המשטרה, שם מוחזק הסם כמוצג, ובנוכחות נציג המשטרה במהלך הבדיקה.

סיכומו של דבר, ניתן בזה צו המורה למאשימה לאפשר למומחה מטעם ההגנה, תוך 45 ימים מהיום, וללא דרישת תשלום כלשהיא, לערוך בדיקה מקצועית לחומר התפוס, על מנת לעמוד על טיבו ומשקלו, באמצעות ציוד של ההגנה או ציוד של המשטרה, שיסופק לדרישת המומחה מטעם ההגנה, כאשר בדיקה זו תתבצע במשרדי המשטרה, בכתובת שתקבע המאשימה, כאשר בכל מהלך הבדיקה יהא נוכח נציג מטעם המשטרה או המאשימה.

קובע ישיבת תזכורת במעמד הצדדים ליום 17/3/11 שעה 10:00.

המזכירות תמציא החלטה זו לב"כ הצדדים בדואר רשום.