מדינת ישראל נ' דדוש(עציר)

החלטה

בפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו, לפי סעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה מעצרים), התשנ"ו-1996.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של סחיטה בכוח בצוותא חדא עם אחר, וסחיטה באיומים בצוותא חדא עם אחר.

על-פי עובדות כתב האישום שהוגש כנגד המשיב, המשיב נקט פעולות אלימות בצוותא חדא עם אחר, על מנת לוודא תשלום חוב של המתלונן לאותו אחר, חוב אותו צבר לאחר שהימר במועדון הימורים שהיה בבעלותו של אותו אחר.

יצויין נגד אותו אחר ונאשם נוסף הוגש כתב אישום בנפרד ובקשה למעצרם עד תום ההליכים וזאת מאחר שהמשיב שבפני נעצר רק בשלב מאוחר יותר.

אפתח ואציין כי בענינם של האחרים, שותפיו של המשיב בכתב האישום, התקים דיון ארוך, במסגרתו נטענו טענות באשר לחומר הראיות המצוי בתיק, באופן שב"כ הנאשמים טענו לכרסום משמעותי בתשתית הראייתית.

בהחלטה שניתנה ביום 02/12/10, קבעתי מפורשות כי קיימות ראיות לכאורה בכל הנוגע לנאשם עוזי לביא, בדמות עדות המתלונן המגולל פרטי המקרה.

ציינתי כי על-פי ההלכה הידועה בשלב הדיון בבקשת המעצר עד תום ההליכים, אין בית המשפט נזקק לבחינת שאלת מהימנותה של גרסת המתלונן, שכן הליך המעצר עד תום ההליכים אינו המסגרת הראויה לבחינת מהימנותם של עדים.

במסגרת אותה החלטה ציינתי כי הטענות הרבות שהעלו ב"כ הנאשמים בדבר מהימנותו של המתלונן, מקומן בהליך העיקרי ולא בשלב הארכת המעצר עד תום ההליכים.

עוד קבעתי כי ככלל אין בהודעת המתלונן פריכות, סתירות ואמירות שאינן מתיישבות עם ההגיון והשכל הישר ועם שאר חומר החקירה בתיק ובוודאי לא כאלה שהן מהותיות וגלויות לעין. לצד זאת, בהחלט נתתי משקל לתמיהה כי תיאור המתלונן, את האלימות שספג מהמשיבים, קרי אלימות קשה ומתמשכת באמצעות אגרופים ומקל בחלקי גופו השונים ולמשך פרק זמן ארוך, אינה מתיישבת עם העובדה כי על גופו לא נצפו או נמצאו כל סימני חבלה (למעט שטף דם קטן על גב כף היד), והדברים אכן מעוררים תהייה כבר בשלב זה.

כמו כן ציינתי כי מצפיה בדיסק העימות שהוצג לעיוני, עולה כי לא ניתן להשתחרר מהתחושה כי התנהלותו של המתלונן במהלך העימות, והתבטאויותיו אינה מאפיינת התנהגותם של קורבנות הנתונים לסחיטה ואיומים, בדרך כלל, המוגדרים כ"עלה נידף" אשר פחדם ואימתם מפני הסוחטים אותם, ניכרת לעין כל.

לפיכך, קבעתי בזהירות המתבקשת ומבלי שיש בדבר כדי לקבוע מסמרות ולהביע עמדה מפורשת בענין, כי לא ניתן לבטל בהינף יד את הטענה כי ייתכן והמתלונן החמיר והעצים את נסיבות הארוע.

לפיכך, ומשלקחתי מחד את חומרתו של כתב האישום ומאידך את הקשיים העולים, אשר גם אם אינם מכרסמים בתשתית הראייתית, בהחלט מעוררים שאלות גם בשלב זה, ושלצד זאת לקחתי בחשבון את העובדה כי הנאשם האחר, נטול עבר פלילי, באתי לכלל מסקנה כי יש מקום לשקול את אפשרות שחרורו בחלופה באמצעות תסקיר מעצר וכך הוריתי.

בענינו של הנאשם האחר, קבעתי כי קיימת חולשה של ממש בראיות המצויות בידי התביעה, בכל הנוגע למיוחס לו, וכי עולה הספק כי למשיב זה לא הייתה תרומה ממשית למעשה הסחיטה, ולפיכך הוריתי על שחרורו בתנאים.

בדיון היום, חזר ב"כ המשיב על טיעוניו בכל הנוגע לתמיהות ולתהיות שעולות מגרסת המתלונן, ולצד זאת אף הוסיף טענה כי ייתכן וקיימת טעות בזיהויו של המשיב, כמי שהפעיל אלימות כלפי המתלונן באותו יום. טענה זו של ב"כ המשיב נסמכת על העובדה כי לגרסת המתלונן מי שהצטרף לאחרים והיכה אותו בשלב מאוחר יותר היה לבוש חולצה לבנה בעוד שהמשיב שבפנינו מתועד שהוא נכנס למועדון באותו היום לבוש חולצה שחורה.

עוד מפנה ב"כ המשיב לעובדה כי במסדר הזיהוי שנערך למתלונן, בו זיהה את המשיב כמי שתקף אותו, נפלו פגמים באופן שלא זומן סנגור למסדר הזיהוי והמסדר נערך שלא בנוכחות סנגור.

ב"כ המבקשת טענה לקיומן של ראיות מוצקות בכל הנוגע למעורבות המשיב במעשים המיוחסים לו בכתב האישום.

לדבריה המשיב נצפה במועד הרלוונטי, במצלמות האבטחה כמי שמגיע למועדון, במועדים בהם שהה שם המתלונן.

ב"כ המבקשת מפנה את בית המשפט למסדר הזיהוי בו זיהה המתלונן את המשיב כמי שהשתתף בתקיפתו. לדבריה הגם שלמסדר הזיהוי לא זומן סנגור וככל שנפל פגם בענין זה, אין מדובר בפגם היורד לשורש הענין בעת הזו, באופן שמאיין הוא את ממצאיו של מסדר הזיהוי, ולכל היותר יש בו כדי לפגוע במשקל של מסדר הזיהוי, ומשעה שלמסדר מצטרפות ראיות נוספות המחזקות את החשדות כנגד המשיב, הרי שאין ליתן לעובדת העדר נוכחות סנגור במסדר, משקל ממשי ומכריע.

ב"כ המבקשת מפנה את בית המשפט לעובדה כי שיחות טלפון שנערכו למתלונן, לאחר הארוע, ובהם הועברו מסרים הקשורים לארוע, יצאו ממכשיר טלפון אשר על פי הראיות המצויות בתיק, מצוי בחזקתו של המשיב, הדברים נלמדים אין נוכח עדות מר תמיר מנשרוב המצויה בתיק המלמדת כי מאותו מספר טלפון ממנו בוצעו אותן שיחות הייתה התקשרות בין מר מנשרוב לבין המשיב כאשר אותו מנשרוב אף מזהה את המשיב בתמונה כמי שאיתו היו אותן התקשרויות ויצוין כי מדובר בהתקשרויות על רקע גביית חובות הימורים מאותו מועדון.