מדינת ישראל נ' דדוש ואח'

החלטה

בפני בקשה לעיון חוזר בתנאי שחרורו של המשיב באופן שמתבקשת אני לעיין מחדש בתנאים המגבילים שהושתו על המשיב ולהורות על שינויים באופן שיבוטלו כל המגבלות, למעט איסור כניסה לתחומי העיר ראשון לציון מקום מגורי המתלונן ואיסור יצירת קשר עם המתלונן.

הדיון היה קבוע מלכתחילה ליום 18/11/10. באותו מועד לא התייצב נציג המבקשת לדיון מפאת שביתה.

באותו דיון עתרה ב"כ המשיב מבית המשפט להזקק לגופה של בקשה, אשר נתמכת בתסקיר ובהמלצת שירות המבחן.

בית המשפט בהחלטה מאותו היום, סבר שאין מקום לקיים את הדיון וליתן החלטה בבקשה גופה ללא נוכחות נציג המבקשת ודחה את הדיון להיום על מנת שעמדת הפרקליטות תוצג בפניו.

גם לדיון היום לא התייצב נציג המבקשת מחמת שביתה וב"כ המשיב עותר לקיים דיון בבקשה גופה, וליתן החלטה אופרטיבית שכן לדבריו לא ייתכן כי זכויותיו של המשיב תפגענה לאורך זמן בשל עטיה של השביתה.

ב"כ המשיב מבקש מבית המשפט להזקק למתן החלטה בבקשה ולו תוך יציאה מנקודת הנחה כי הפרקליטות תתנגד לבקשה להקלה בתנאים נוכח חומרתו של כתב האישום שהוגש כנגד המשיב.

לאחר ששמעתי טיעוני ב"כ המשיב, מוצאת אני לנכון לקיים דיון לגופה של בקשה וליתן החלטה אופרטיבית בבקשה שהוגשה בפני.

בית המשפט נכון היה לפגוע בזכויותיו של המשיב בשלב ראשון ולא לקיים דיון בבקשה בשל אותה שביתה, ואולם ככל שחולף הזמן והשביתה מתמשכת נקודת האיזון משתנה באופן שבית המשפט לא יכול להציב את המשיב בעמדה של "בן ערובה" עד לכשתסתיים השביתה, תוך פגיעה בזכויותיו.

יחד עם זאת ועל מנת שלא לפגוע באינטרס הציבורי, יצא בית המשפט מתוך הנחה כי עמדת התביעה תהיה כזו לפיה מתנגדת היא לבקשה לביטול גורף של תנאי השחרור.

כשיוצאת אני מתוך נקודת הנחה זו, ונותנת דעתי מחד לחומרת המעשים המיוחסים למשיב, ומאידך לתסקיר המעצר שהוגש בענינו של המשיב, כמו גם להחלטה הקודמת שניתנה בענינו על-ידי כב' השופטת סילש ביום 12/08/10, באה אני לכלל מסקנה כי ניתן להקל בתנאי שחרורו של המשיב.

כבר בדיון שנערך ביום 12/08/10 עתר ב"כ המשיב להורות על ביטול כל התנאים המגבילים.

בית המשפט אמנם לא נעתר לבקשה ואפשר למשיב לשוב ולעבודתו בלבד, בפיקוח. יחד עם זאת חיווה בית המשפט דעתו כי ראוי שענינו של משיב זה יבחן עקב בצד אגודל תוך קבע כי שמורה לב"כ המשיב לשוב ולעתור לבקשה נוספת, לשינוי תנאי השחרור בעוד כחודש וחצי.

ב"כ המשיב פעל כהנחיית בית המשפט והגיש בקשה נוספת.

תגובת התביעה הייתה כי לנוכח החלטת בית המשפט מיום 12/08/10, הרי שבטרם תגובש עמדתם, מתבקש בית המשפט להורות על קבלת תסקיר בענינו של המשיב.

תסקיר כאמור הוגש לבית המשפט. בסופו של התסקיר המלצה חד משמעית לבטל את המגבלות החלות על המשיב ולהסתפק בהרחקתו מהמתלונן ומהעיר ראשון לציון.

שירות המבחן חוזר ומתרשם מהפחתה משמעותית במסוכנות הנשקפת מפני המשיב, ככלל וכלפי המתלונן בפרט.

שירות המבחן מתרשם מהמשיב ומאשתו כבני זוג המנהלים אורח חיים נורמטיבי, כשהארוע נשוא המעצר חריג בחייהם.

שירות המבחן סבור כי הסנקציות שננקטו עד כה, לרבות המעצר ממש, והתנאים המגבילים מזה זמן ממושך, הציבו עבור המשיב קו גבול ברור, כאשר המשיב כיבד עד כה כל תנאי שנקבע וההתרשמות הינה כי אף ימשיך לכבד כל תנאי שיקבע בית המשפט.

נוכח ההתרשמות הזו של קצינת המבחן, נוכח חלוף הזמן, והשמירה הקפדנית על תנאי השחרור, ועל אף חומרתו של כתב האישום, באה אני לכלל מסקנה כי יש מקום להקל בתנאי שחרורו של המשיב.