מדינת ישראל נ' דדון

החלטה

1.החלטה זו הינה בבקשת המשיב להקל בתנאי שחרורו נוכח כרסום ראייתי לטענתו בראיות התביעה.

2.כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של קשירת קשר לעשות פשע, עבירה לפי סעיף 499 (א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז 1977 (להלן: "חוק העונשין"), פריצה לרכב בכוונה לגנוב בצוותא - עבירה לפי סעיף 413 (ו) לחוק העונשין + סעיף 29 (א) לחוק העונשין, גניבת רכב בצוותא, עבירה לפי סעיף 413 (ב) לחוק העונשין + סעיף 29 (א) לחוק העונשין.

3.כתב האישום מתייחס לאירוע מיום 6.10.12. כעולה מכתב האישום, ביום 6.10.12 בשעה 21:00 לערך קשר המשיב ביחד עם דודו קדוש (להלן: "דודו") קשר לגנוב רכב שברולט מסוג אוואו הנושא מ.ר. 14-377-66 (להלן: "השברולט"). לטענת המבקשת, המשיב גנב ביחד עם מר פאיז בראדעיה (להלן: "פאיז") ודודו את השברולט, מרחוב דוד המלך 242 בגן יבנה, באופן בו המשיב ודודו התפרצו לשברולט, הניעו אותה והובילו אותה לידי פאיז אשר נמצא בשטחי הרשות הפלשתינאית. במעשיו, קשר המשיב קשר לפשע, התפרץ לרכב בצוותא וגנב רכב בצוותא.

4.בדיון שהתקיים לפניי ביום 5.12.12 הוריתי על שחרורו של המשיב לתנאי מעצר בית מלאים בבית זוגתו ובפיקוחה ברחוב קרן היסוד 15/19 באשדוד ובתנאים מגבילים.

5.כאן המקום לציין, כי כנגד דודו קדוש ופאיז בראדעיה הוגשו כתבי אישום נפרדים. בעניינו של דודו קדוש קבעתי ביום 25.12.12 במסגרת מ.ת. 9547-12-12 כי קיימות ראיות לכאורה, יחד עם זאת הוריתי על שחרורו לתנאי מעצר בית מלאים. בעניינו של פאיז בראדעיה קבעתי ביום 20.1.13 במסגרת מ.ת. 9431-12-12 כי קיימות ראיות לכאורה והוריתי על מעצרו של פאיז בראדעיה עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו.

במסגרת ערר שהוגש, שוחרר פאיז בראדעיה בתנאים מגבילים.

6.בדיון שהתקיים לפניי ביום 10.2.13 טען ב"כ המשיב לעניין הראיות בתיק, לטענתו, המדובר בראיות נסיבתיות בלבד, אין לקשור את המשיב למיוחס לו. לכאורה, המדובר בגניבת כלי רכב אחד, המבקשת טוענת כי בידיה האזנות סתר ואולם המשיב מכחיש כי קולו הוא זה הנשמע בהקלטה. כמו כן, ישנם איכונים שמראים שמכשירו הנייד של המשיב אוכן באזור גן יבנה. לטענת ב"כ המשיב, המשיב עבר דרך צומת גן יבנה בדרך לביתו, אך לא נכנס לגן יבנה.

לטענת ב"כ המשיב מחקירות החשודים הנוספים בפרשייה וממזכרי איתור של חוקרי אתגר ניתן ללמוד על חלקו הקטן של המשיב בפרשייה.

ישנה האזנת סתר אחת שהינה רלוונטית למשיב, במסגרתה מצוין רכב השברולט, ואולם, המשיב מכחיש כי זהו קולו. בנוסף להאזנת סתר זו, בתיק האזנת סתר נוספת המיוחסת לדודו אשר מציין: "שברלוט אוואו 2008". אך דודו לא מזכיר את שמו של המשיב. למבקשת אין כל אינדיקציות לפיהן המשיב קשר קשר עם אחרים לביצוע פשע.

7.לטענת ב"כ המשיב, עברה כשעה ורבע מרגע האיכון של המשיב באזור גן יבנה ועד למועד בו המתלוננת טוענת כי רכבה נגנב.

המשיב עוסק בתיקוני רכב והוא נהג להעביר לפאיז כלי רכב, פאיז בחקירתו מאשר את דברי המשיב.

8.תגובת המבקשת נדחתה, לבקשתה, ליום 17.2.13, במועד הדיון טענה המבקשת כי המשיב, בחקירתו, קשר עצמו לשיחת הטלפון. המבקשת הציגה את שיחה מספר 1497 בו נשמע המשיב משוחח עם פאיז על רכב מסוג שברולט ושיחה מספר 1499 בו ישנה התייחסות לרכב שברולט ממודל ספציפי. כמו כן, ישנה התייחסות למכה בדלת השברולט והמתלוננת מציינת בחקירתה כי ברכבה הייתה מכה בדלת האחורית שלא תוקנה.

כמו כן, המשיב אוכן באזור גן יבנה, המשיב שמר על זכות השתיקה ובשתיקתו יש כדי לחזק את מסגרת הראיות הנסיבתיות בתיק.

9.עיינתי בחומר החקירה שנמסר לי, הכולל, בין היתר, הודעות חשוד, דוחות איכון, דוחות החקירה, והעדויות בתיק.

10.בשלב מעצר עד תום ההליכים, לא נדרשת המאשימה, להראות כי קיימות ראיות לפיהן ניתן לקבוע כי יהיה זה אפשרי להוכיח את אשמתו של הנאשם ברמת ודאות של מעל לספק סביר. טיב ההוכחה הנדרש בשלב מעצר עד תום ההליכים, לפי סעיף 21 (ב) לחוק המעצרים הוא "ראיות לכאורה להוכחת האשמה".

בבש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ (2) 133, 148-149, 1996 נקבע:

"אין בית המשפט בוחן אך את השאלה אם קיימת ראיה גולמית העשויה להתפתח כעניין שבדדוקציה לוגית לראיה מרשיעה. בית המשפט בוחן את השאלה אם מתוך מכלול חומר החקירה ניתן יהיה לשלוף בסוף ההליך השיפוטי תשתית עובדתית מרשיעה. בית המשפט בוחן אפוא את הגיונים הפנימי של הדברים, את מידת הפירוט או ההכללה בהן, את נקודת האחיזה שבהם, את השתלבותם של הדברים אלה באלה. מכל אלה יוצר לעצמו בית המשפט תמונה כוללת באשר לפוטנציאל הראייתי הטמון בחומר החקירה, כלומר, אם קיים סיכוי סביר שמחומר חקירה זה תצמחנה בסוף המשפט ראיות אשר תבססנה את אשמת הנאשם".

דהיינו, בית המשפט, בשלב בקשה למעצר עד תום ההליכים, אינו נדרש לבחינת הראיות כפי שאלה יבחנו בהליך העיקרי בו נקבעת חפותו או אשמתו של אדם. זהו שלב ביניים בו מוצג חומר ראייתי גולמי שטרם עבר את כור ההיתוך של ההליך הפלילי והחקירה הנגדית, בשלב זה אין בחינה פרטנית של מהמנות העדים וקבילות הראיות, אלא אם המדובר בפרכות מהותיות וגלויות לעין (עניין זאדה, 148, בש"פ 8476/07 דואהדה נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 18.10.07).

11.בפנינו תיק המתבסס על מסכת ראיות נסיבתיות שיכול שיבססו בסופו של יום להרשעה. הלכה היא, כי תשתית ראייתית לכאורית, אף שהיא מורכבת ממסכת של ראיות נסיבתיות, עשויה להוות תשתית מספקת לצורך מעצר עד תום ההליכים מקום שיש בה כדי לבסס סיכוי סביר להרשעת הנאשם בעבירות המיוחסות לו, ובלבד שעל פניו, הראיות הן בעלות עצמה מספקת לקשירת ביצוע העבירות המיוחסות לנאשם, בדרך שיש בה משום סיכוי לכאורי ברור להרשעה (בש"פ 8114/06 אלהוזייל נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 15.11.06; בש"פ 846/08 אבו סרחאן נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 14.2.08).