מדינת ישראל נ' דדון(עציר)

החלטה

בפני בקשת הנאשם לפיצוי בגין ימי מעצרו, מכוח סעיף 80 לחוק העונשין, התשל"ז-1997 (להלן: "חוק העונשין").

בתאריך 26.10.09 הוגש כנגד הנאשם כתב אישום שייחס לו עבירה של סחר בסם על פי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), תשל"ג -1973 (להלן: "פקודת הסמים"). על פי כתב האישום סחר הנאשם בסם מסוכן מסוג הרואין, בכך שמכר לשוטר סמוי 2 אריזות במשקל כולל של 1.1393 גרם נטו תמורת 200 ₪. המבקש נעצר החל מיום 18.10.09 עד יום 16.3.10, סה"כ 149 ימים.

הנאשם כפר במיוחס לו, ולאחר שמיעת הראיות זוכה, מחמת הספק, מהמיוחס לו בכתב האישום, בשל ספק שעלה לגבי הזהות בין מוכר הסם לבין הנאשם לגביו נערך דו"ח בדוקאי (ת/4).

סעיף 80 לחוק העונשין קובע כי ניתן לצוות על פיצוי בגין מעצרו של נאשם שזוכה, בשתי עילות חלופיות:

לא היה יסוד לאשמה; או

נסיבות אחרות המצדיקות את הענקת הפיצוי.

הפיצוי, בכל מקרה, אינו אוטומטי, אלא נתון לשיקול דעת בית המשפט.

א.לא היה יסוד לאשמה

על בית המשפט לבחון אם היו בידי המאשימה, במועד הגשת כתב האישום, ראיות אשר יש בהן כדי לבסס הרשעה, בעיניו של תובע סביר. כדברי השופט חשין בע"פ 4466/98 ראמי דבש נגד מדינת ישראל, פ"ד נו(3) 73, עמוד 106 (להלן: "עניין דבש"):

"המושג לא היה יסוד לאשמה מצייר מצב קיצוני של אי סבירות כוללת, וגם אם אמרנו כי המושג "לא היה יסוד" פורש עצמו לא אך על המקרים הקיצוניים שבהם לא היה כל יסוד לאשמה אלא גם על סוגי המקרים בהם יסוד האשמה הוא רעוע".

בחינה אובייקטיבית מעלה כי חומר החקירה שהיה מונח בפניי התובע ביום הגשת כתב האישום הכיל בתוכו ראיות שיש בכוחן, לכאורה, לבסס הרשעה. מכלול הראיות כלל את הודעתו של הנאשם (ת/1),דו"ח הבדוקאי (ת/4), דו"ח הסוכן (ת/7) ודו"ח המפעיל (ת/6). בנוסף, ניתן לראות את ההחלטות בהליכי המעצר ובערכאות הערעור שקבעו כי קיימות ראיות לכאורה על מנת לעצור את המבקש עד לתום ההליכים.

אומנם, כוחן של הראיות נפגע בעת מתן עדותו של המפעיל ובעדותו של כותב דו"ח הבדוקאי בביהמ"ש, כשהתגלה כי אנשים נוספים נעצרו לבדיקה וכי לא זכר את הפרטי האירוע. כמו כן, התרשמתי ממהימנותו של הנאשם בעת עדותו, עובדה שתרמה אף היא לזיכויו, לאחר שהודעתו הייתה לקונית בזמן חקירת המשטרה (ת/1). אולם, הכלל הוא כי פגמים שונים המתגלים לתביעה רק במהלך המשפט וגורעים מכוחן של הראיות המפלילות לא ישמשו ככלל בסיס לטענה כי לא היה יסוד לאשמה.

די באמור כדי לדחות את הבקשה בגין החלופה הראשונה ולרכיבים הנוספים הרלבנטים מן הראוי להתייחס במסגרת החלופה השניה.

ב.נסיבות אחרות המצדיקות פיצוי

בגדר עילה זו, לבית המשפט שיקול דעת רחב במתן פיצוי לנאשם שזוכה, אף שעניינו לא בא בגדר החלופה הראשונה.

הנאשם עמד על מספר שיקולים בגינם הוא סבור כי מוצדק לפסוק לו פיצויים מכוח עילה זו ועיקרם התנהלות כושלת של המשטרה והתביעה ונסיבותיו האישיות.

לאחר עיון בבקשה, הנני סבור כי שקלול הנסיבות לא מצדיק מתן פיצוי כאמור, לאור כלל האמור להלן.

זיכוי מוחלט וזיכוי מחמת הספק

יש משמעות לכך שהמבקש זוכה מחמת הספק. ראה דבריה של השופטת דורנר בענין דבש,