מדינת ישראל נ' דגן(עציר)

החלטה

למבקש ניתנו שעות התאווררות לנוכח הסכמת הפרקליטות, שהיתה הסכמה מוגבלת בזמן עד לדיון ליציאה לעבודה.

בדיון ביום 13.5.12 אושרה יציאתו של המבקש לעבודה.

אין בדעתי להיכנס לשאלת ההסכמות שהיו מאוחר יותר, שכן יכול שנפלה אי הבנה. השאלה היא שאלה מהותית.

מרכז הכובד במעצרים הוא שאלת המסוכנות, וככל שביהמ"ש מוצא שאין מסוכנות, או שהמסוכנות מאויינת, אין מניעה להתיר הקלות כאלה ואחרות. הוא הדין כאן. למבקש ניתנה התאווררות בפיקוח אימו במשך תקופה, ובתקופה זו לא נמצא כי האם מפקחת לא יעילה או כי המבקש ניצל את ההתאווררות לרעה. בכך יש צידוק מספיק לאפשר את המשך ההתאווררות.

איני רואה עין בעין עם עמדת הפרקליטות באשר לכך שיש לשלול את ההתאווררות מעת שאושרה יציאה לעבודה. יציאה לעבודה אינה התאווררות. נהפוך הוא, עבודה היא זמן תובעני ולחוץ, ולטעמי השארת קטין בדלת אמות עבודה ולאחר מכן בדלת אמות של ביתו מבלי שתינתן לו הזדמנות להתאוורר פוגעת בשלומו ובטובתו, ורק עלולה ליצור לחצים מיותרים. מעת שעד כה ההתאווררות בוצעה ללא ניצול לרעה, איני מוצאת להורידה בשלב זה. אדגיש, כי בעניין זה לקחתי בחשבון שהסכמתה של הפרקליטות היתה מוגבלת, ואולם ממילא שיקול הדעת של ביהמ"ש אינו מוגבל להסכמות בין הצדדים, וניתנו נימוקים מהותיים לעיל מדוע אני סבורה שיש לאפשר את ההתאווררות.

לאור האמור, אני מתירה למבקש, בנוסף ליציאה לעבודה, התאווררות בימים ב', ד', בין השעות 17:00 עד 20:00, וביום שבת בין השעות 13:00 עד 16:00.

למען הסר ספק, בכל עת ההתאווררות עליו להיות מלווה ע"י האם המפקחת.

ניתנה והודעה היום א' סיון תשע"ב, 22/05/2012 במעמד הנוכחים.

מירב בן-ארי, שופטת התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: