מדינת ישראל נ' דברופיליה(עציר)

החלטה

הבקשה למעצר עד תום ההליכים

זוהי בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

לפי כתב האישום בתאריך 19.9.10 המשיב פרץ לרכב וגנב ממנו את רכוש בעליו.

לפי הבקשה, עסקינן במשיב בעל עבר פלילי מכביד בעבירות רכוש, אלימות, סמים, עבירות נגד שוטרים ועובדי ציבור, שיבוש מהלכי משפט ועוד והוא שוחרר ממאסר רק לאחרונה, וכמו כן, תלויים ועומדים נגדו 3 מאסרים על תנאי.

לטענת המבקשת, המשיב הוא "שור מועד" אשר בחר בפשע כדרך חיים ולא ניתן לתת בו אמון.

טענות ב"כ המשיב

ב"כ המשיב אינו חולק על הראיות לכאורה ועל עילת המעצר, אולם טוען כי למשיב בעיות בריאות, הוא חולה אפילפסיה ובעל רקע בסמים, והעבירות בוצעו על רקע השימוש בסמים.

על כן מבקש ב"כ המשיב לשלוח את המשיב לתסקיר שירות המבחן אשר יבחן את היכולת והנכונות של המשיב לצאת לקהילה טיפולית לגמילה מסמים כחלופת מעצר. לטענת ב"כ המשיב, אם המשיב יגמל הוא יעלה על דרך המלך וגם האינטרס הציבורי יצא נשכר.

המשיב עצמו טען כי הוא מכור להרואין וביקש הזדמנות מבית המשפט לסייע לו לצאת ממעגל הסמים.

גדר המחלוקת

כעולה מהאמור לעיל, המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשאלה האם יש לשחרר את המשיב לחלופת מעצר במסגרת קהילה טיפולית לגמילה מסמים ולצורך כך האם יש להורות על קבלת תסקיר שיבחן את הנכונות של המשיב ויכולתו לצאת לקהילה כאמור.

לפי הפסיקה בית המשפט מצווה לבחון את האפשרות אם ניתן לאיין את מסוכנותו של המשיב באמצעות חלופת מעצר שיש בה להפחית את הפגיעה בחרותו, כאשר חלופת המעצר המבוקשת במקרה דנן הינה במוסד לגמילה מסמים.

יצוין כי לקחתי בחשבון שעמדה לנגד עיני שהעבירה המיוחסת למשיב אינה עבירת רכוש מהרף הגבוה, אלא מדובר בהתפרצות לרכב וגניבת רכוש מרכב, יחד עם זאת, מדובר בגניבה לאור היום כאשר למשיב עבר פלילי מכביד ביותר והוא השתחרר ממאסר אך לפני חודשים ספורים.

מגליון הרישום הפלילי של המשיב שהוצג בפני עולה כי למרות גילו הצעיר של המשיב הרי שהוא החל את דרכו העבריינית עוד בהיותו נער בן 15 שנים. מאז המשיב עבר עבירות רבות מאד, הכוללות עבירות של פריצות לרכבים, אלימות, סמים, שיבוש מהלכי משפט, הפרת צו בית משפט שנועד להגן על אדם, החזקת סכינים, בגינן גם נדון לתקופות מאסר ממושכות.

כיום תלויים ועומדים נגד המשיב 3 מאסרים על תנאי, כששניים מתוכם הם ברי הפעלה, שניהם בני 10 חודשים.

הכלל על פי הפסיקה הוא שבית המשפט אינו מורה על שחרור משיב לחלופת מעצר לשם התחלתו של הליך גמילה, שכן השלב המתאים, אם מתאים, לגמילה מסמים, הוא שלב ריצוי העונש. לכלל זה מס' חריגים אשר לא מתקיימים במקרה זה.

בעת שהמשיב נעצר, הוא לא היה בעיצומו של הליך גמילה. מדבריו של המשיב עצמו עולה כי היה פעם אחת בגמילה וזאת לפני שנים אחדות והשתתפותו הופסקה.

המשיב מכור לסמים מסוג הרואין מזה שנים רבות, לדבריו מגיל 16 שנים. לא שוכנעתי מדברי המשיב במהלך הדיון, שקיימים סיכוים גבוהים להצליח בטיפול וכי רצונו להתחיל בטיפול אינו נובע מכך שחרב המאסר מונחת כיום על צווארו. המשיב שוחרר ממאסר רק לאחרונה, אינו מנהל אורח חיים נורמטיבי מזה שנים רבות ואינו נמצא במסגרת תעסוקתית. כל אלו מעמידים בספק ניכר את סיכוי ההצלחה של המשיב להצליח היום בהליך גמילה ומכוח זה לא מתקיימים החריגים הקבועים בפסיקה.

גם אם כתוצאה מהמעצר היום מביע המשיב יאוש מאורח חייו ונכונות להשתלב בתהליך טיפולי, הוא יוכל להשתלב כאמור בגמילה אם כך יקבע בית המשפט במסגרת התיק העיקרי.