מדינת ישראל נ' דביר

גזר דין

השאלה בקליפת אגוז – מתי לא יקבל בית המשפט הסדר טיעון?

(והתשובה – כשהוא חורג בבירור מתקנת הציבור)

המקרה שלפנינו הוא מקרה שבו הצדדים הגיעו להסדר טיעון שלא ניתן לעמוד בו, ואסביר.

הנאשם הואשם בתאונת דרכים והצדדים הגיעו להסדר טיעון שמשום מה איננו כולל כלל פסילה. הטיעון העיקרי הוא כי מדובר בנאשם נורמטיבי ובנוסף אחד מילדיו סובל מנכות. עם כל ההבנה, נימוקים אלו אינם יכולים לעמוד מול המדיניות המקובלת ומול ההכרח להגיב בענישה תקיפה על תאונות דרכים.

ומכאן לעובדות:

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות שונות על פקודת התעבורה ותקנותיה הקשורות תאונת דרכים שאירעה ביום 17.12.12 באבו גוש.

במהלך נסיעתו ברחוב דרך השלום ביצע הנאשם פניית פרסה מבלי שנתן תשומת לב מספקת לתנועה בכיוון הנגדי. בכך חסם הנאשם את דרכו של המתלונן שרכב על קטנוע בכיוון הנגדי והתנגש ברכבו של הנאשם. כתוצאה מהתאונה נחבל המתלונן ונגרם נזק לכלי הרכב המעורבים.

הנאשם הודה במיוחס לו בכתב האישום במסגרת הסדר טיעון והורשע בעבירות המיוחסות לו.

ב"כ המאשימה טען כי לאור נסיבותיו האישיות של הנאשם, הקשורות למצבו הבריאותי הקשה של בנו, ונוכח אופי האירוע והעדר עבר משמעותי הסכימה המאשימה לעונש של פסילה על תנאי משמעותית וקנס.

ב"כ הנאשם ביקש לכבד את הסדר הטיעון. ציין כי הנאשם נוהג כ-40 שנה והוא אדם נורמטיבי ושומר חוק. כן ציין את מצבו של בנו של הנאשם.

מהי ההלכה הנוהגת בהסדרי טיעון?

(בדרך כלל יכבדו אותם בתי המשפט)

בתי משפט שונים דנו בשאלה כיצד על בית המשפט לנהוג במקרים של הסדר טיעון לעונש לאור חקיקת סימן א'1 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977, בעניין הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה (להלן: "תיקון 113"). בת"פ 5093-02-10 מדינת ישראל נ' גיאמי ([פורסם בנבו], 18.2.13) סקר כב' השופט אינפלד את התייחסויות הפסיקה לנושא וצרף את דעתו למסקנה כי השיקולים והעקרונות הקבועים בסימן ינחו את בית המשפט בבואו לבחון את סבירות הסדר הטיעון בהתאם להלכה שנקבעה בע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל פ"ד נז(1) 577 (להלן: "הלכת פלוני").

אומר כבר עתה, כי מצאתי שההסדר חורג בצורה לא סבירה מהעונש ההולם לנאשם והחלטתי שלא לכבד את הסדר הטיעון. להלן נימוקי בהתאם לתיקון 113 ולהלכת פלוני.

מתחם העונש ההולם – פסילה שיכולה להיות קצרה ולעיתים ארוכה

הערך החברתי הנפגע-הנסיעה בכביש כלולה בסכנה ממשית לחיי הנהגים. חוסר תשומת לב ונהיגה פזיזה יכולים בקלות לגרום לאובדן חיי אדם. העבירות אותן עבר הנאשם נועדו לשמור על נהיגה תקינה ולמנוע סיכונים אלה.

מדיניות הענישה-מדיניות הענישה לגבי העבירות דנן במקרים בהן נגרם נזק לאדם או לרכוש היא ברורה – עונש פסילה בפועל הנע בין מספר שבועות למספר חודשים, לצד פסילה על תנאי וקנס (ראו לדוג': ת"ד 3277/04 מדינת ישראל נ' בן דוד (פורסם בנבו); ת"ד 1149/04 מדינת ישראל נ' ארזואן (פורסם בנבו); ת"ד 1573/06 מדינת ישראל נ' כהן (פורסם בנבו) וע"פ 40582/07 אביטל נ' מדינת ישראל(פורסם בנבו)). רק במקרים חריגים מאוד של פגיעה במקצוע ועבר תעבורתי מינימלי נמנע בית המשפט מהטלת פסילה בפועל (ראו: ת"ד 30706/02 מדינת ישראל נ' אברהם (פורסם בנבו) ות"ד 2804/08 מדינת ישראל נ' נימאר שחאדה (פורסם בנבו)).

נסיבות הקשורות לביצוע העבירה

נסיבות ביצוע העבירה בעניינו של הנאשם אינן מיוחדות, לקולא או לחומרא.