מדינת ישראל נ' דבוש

גזר דין

הנאשם הורשע עפ"י הודייתו, במסגרת הסדר טיעון, בגדרו הוגש כתב אישום מתוקן, בעבירה שעניינה שוד בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 402(א) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "החוק").

על פי עובדות כתב האישום המתוקן, ביום 30.5.12, בשעה 21:00 לערך, הבחין הנאשם באופנוע גנוב בסמוך לבי"ס "אלומות" בנתניה, אז החליט לבצע שוד בתחנת דלק. לפיכך, פנה לביתו והצטייד בגרביים ששימשו ככפפות, בקסדה ובאקדח צעצוע. הוא שב למקום חניית האופנוע, התניע אותו באמצעות מערכת החשמל הקרועה ויצא לתור אחר תחנת דלק מתאימה. לאחר ששלל שתי תחנות דלק, הגיע ביום 31.5.12, בשעה 3:46 לתחנת דלק "דור אלון". הוא החנה את האופנוע בסמוך למשרדי התחנה, ניגש למתדלק עלאא קאסם (להלן: "המתלונן"), הצמיד את אקדח הצעצוע לראשו ואמר: "זה שוד תוציא את כל הכסף שיש לך". המתלונן השיב כי אין צורך באקדח והוא ייתן לו את מבוקשו ואכן מסר לנאשם את נרתיקו ובו כסף מזומן ושני כרטיסים מגנטיים (כרטיס מתדלק וכרטיס הנחה) וכן, מכשיר טלפון נייד. בהוראתו, פתח המתלונן את משרד התחנה ומסר לידי הנאשם סכום כסף נוסף. סה"כ מסר המתלונן לנאשם סכום של כ – 1,500 ₪ במזומן, אז עזב הנאשם את המקום בהותירו את האופנוע בסמוך למקום בו מצא אותו. כן, הוא החליף את בגדיו והשליך את הציוד ששימש אותו בביצוע העבירה.

הסדר הטיעון לא כלל הסכמה לעונש.

על הנאשם

כחודשיים לאחר שנעצר, שוחרר הנאשם לטיפול גמילה בקהילת "רטורנו" בתנאי מעצר בית מלא. לאורך תקופה של למעלה משנה, עבר הנאשם הליך שיקום ממושך, תחת מעקב שרות המבחן.

מתסקירי שרות המבחן שהוגשו בעניינו (שלושה תסקירים) עולה, כי מדובר בצעיר כבן 19 שמתגורר עם הוריו בנתניה. הנאשם נעדר עבר פלילי, הגם שתלויים ועומדים נגדו מספר הליכים בבית משפט לנוער מתקופת היותו קטין. הנאשם גדל במשפחה נורמטיבית. מגיל צעיר התגלו אצלו קשיי התנהגות, הוא עבר מסגרות חינוכיות שונות וחווה עצמו כילד בעייתי ומאכזב. שרות המבחן התרשם כי הוריו התקשו להוות עבורו דמויות סמכותיות ותומכות. לאחר כ- 10 שנות לימוד נשר הנאשם ממסגרת הלימודים והתחבר לחברה שולית, אז החל לצרוך חומרים ממכרים ולהסתבך בפלילים. באותה תקופה הנאשם לא שיתף פעולה עם שירות המבחן ושלל נזקקות טיפולית.

מעצרו בגין העבירה דנן חולל שינוי בהלך רוחו והוא נרתם להליך הטיפולי והשתלב בקהילה הטיפולית "רטורנו". תחילה התקשה להסתגל לכללי המקום ולהיענות לסמכות. עם הזמן, חל שיפור בתפקודו והוא השתלב היטב בקהילה. ממכתב שהוגש מאת עו"ס לורה בורוס מהקהילה, עולה, כי הנאשם השכיל לנצל את ההזדמנות שניתנה לו כדי לפתוח דף חדש בחייו ומאז השתלבותו בקהילה ועד היום חל בו שינוי ניכר. הוא רכש כלים להתמודד עם כעסיו ולפתור את בעיותיו תחת להשליכן לפתחם של אחרים. בדיקות שתן שמסר לאורך התקופה יצאו נקיות מסמים.

בתום שבעת חודשי טיפול בקהילה שב הנאשם לבית הוריו והחל לעבוד בחוות סוסים טיפולית (עבודה ללא שכר לבד מדמי כיס בסך 700 ש"ח לחודש) כחלק מההליך הטיפולי. כן, הוא פנה ביוזמתו ל"בית חוסן" בנתניה להמשך טיפול והשתלב בשיחות פרטניות. באותה עת, סירב להשתלב בטיפול קבוצתי בנימוק כי הוא זוכה לו בחוות הסוסים - מידע שהופרך. עמדתו המניפולטיבית פורשה על ידי שירות המבחן כנסיגה בהתנהגותו של הנאשם ועל כן הומלץ על המשך טיפול אינטנסיבי ב"בית חוסן", שלושה ימים בשבוע, 4 שעות בכל יום.

בתסקיר משלים מחודש יולי 13' דווח על שיפור בתפקודו. הנאשם התגייס להליך הטיפולי ונטל חלק בפגישות פרטניות וקבוצתיות כאחד תוך שהפגין מוטיבציה גבוהה להשתלב בחברה וכן, יכולת טובה להפיק תועלת מהטיפול. בשל מצוקה כלכלית של משפחתו, הותר לנאשם לצאת לעבודה בתשלום בפיצרייה ותנאי שחרורו הוקלו למעצר בית לילי בלבד. לבקשת שירות המבחן, ההליך המשפטי נדחה פעם נוספת לצורך מיצוי ההליך הטיפולי.

מתסקיר אחרון שהוגש בחודש אוקטובר 13' דווחו גורמי הטיפול על התקדמות נוספת. נמסר, כי לנאשם מעמד חשוב בקבוצה הטיפולית וניכרת בו היכולת לשתף בקשייו ולהיענות לגבולות. גורמי הטיפול התרשמו כי הנאשם הסתייע בטיפול והפנים את היתרונות הגלומים בחיים נורמטיביים. הומלץ להעמיק תובנות אלו באמצעות המשך טיפול עד חודש ינואר 14'. לנוכח התמדתו בהליך טיפול תובעני, למעלה משנה, סבר שירות המבחן כי יש לאפשר לנאשם להמשיך בשיקומו, תחת שליחתו למאסר מאחורי סורג ובריח. הומלץ על ענישה מרתיעה בדמות מאסר מותנה לצד פיצוי המתלונן והעמדת הנאשם בצו מבחן למשך שנה. כן הומלץ כי במידה ויוטלו עבודות שירות, יידחה ביצוען לחודש ינואר 14', עם תום התוכנית הטיפולית.

בנוסף לתסקירים, הוגש מכתב ממעסיקו של הנאשם בחוות הסוסים בבית יצחק, מר רן רחבי, המעורה בחייו ומודע לרצונו להשתקם ולהשתלב בחברה. הנאשם עובד בחווה משעות הבוקר המוקדמות ועד שעות הערב באחזקה, טיפול בסוסים ועזרה למדריכים. תפקודו משביע רצון. נמסר, כי הנאשם עתיד לצאת לקורס מדריכים (הדרכה טיפולית) ולהמשיך לעבוד בחווה. אף המעסיק עמד על השינוי שחל בנאשם מאז שהחל את דרכו כמתנדב באפריל 12' ועד היום וכי ניכר רצונו להשתקם ולחזור למוטב. המעסיק הביע נכונות ליטול אחריות על הנאשם, ללמדך על האמון שנותן בו.

הטיעונים לעונש

ב"כ המאשימה, עוה"ד אביב שרון, תיאר את העבירה על נסיבותיה החמורות בהדגישו, כי לדידו של המתלונן, אקדח הצעצוע שהוצמד לראשו נחזה לאקדח אמיתי ועל כן, הוא נענה לדרישות הנאשם. התובע הפנה למדיניות הענישה המחמירה ביחס למעשי שוד בתחנות דלק, שנועדה להגן על המתדלקים, שעושים מלאכתם יום ולילה, חשופים לעבריינים שלוטשים עיניהם לכספם.

ב"כ המאשימה עתר לבכר את שיקולי הגמול והענישה על פני נסיבותיו האישיות של הנאשם על אף שיקומו. לשיטתו, הליך השיקום יכול ויגולם בקיצור תקופת המאסר, אולם אין להמירה בעבודות שירות, אשר פוגעות בהרתעת עבריינים בכוח. התובע עמד על הזיקה בין נסיבות ביצוע עבירות השוד לבין חומרת העונשים בגינן. כך, במקרים של נאשמים בגירים, על גבול הקטינות, נע מתחם הענישה מעבודות שרות עד ל - 5 שנות מאסר. בענייננו, לנוכח נסיבות ביצוע העבירה, עתר התובע לעונש מתון לשיטתו, של 12 - 15 חודשי מאסר בפועל, בהינתן גילו הצעיר ועברו הנקי. לצד עונש המאסר, ביקש להשית מאסר מותנה, קנס כספי סמלי ופיצוי למתלונן.

ב"כ הנאשם, עוה"ד אלי בניה, ביקש להסתפק בצו מבחן ולכל היותר, להשית עונש מאסר בעבודות שירות, כהמלצת שירות המבחן. הסנגור הדגיש את תהליך השיקום שעבר הנאשם וכן את גילו הצעיר בעת ביצוע העבירה, בן 18 ו- 5 ימים. נסיבות אלו מצדיקות לטעמו הקלה ניכרת בעונש. בהסתמכו על תיקון 113 לחוק העונשין, עתר הסנגור לחרוג ממתחם הענישה לנוכח שיקום הנאשם.

הסנגור הפנה לתסקירי שרות המבחן, המעידים על רצונו העז של הנאשם ונכונותו לחזור למוטב אשר ביטויים בשינוי שערך בחייו; הנאשם עובד למחייתו ומתמיד בהליך הטיפולי. הסנגור ביקש לאבחן את פסקי הדין שהגיש ב"כ המאשימה מעניינו של הנאשם, לנוכח הליך הגמילה והשיקום שעבר הנאשם לאורך למעלה משנה, שמייחד אותו מפסקי הדין שהוגשו. לגישתו, הטלת עונש מאסר בפועל נכון לעת הזו תגרום להתדרדרות הנאשם, וכך אף ביחס לעבודות שירות אשר ימנעו מבעדו מלכלכל את עצמו.

הסנגור הטעים את העובדה שהנאשם נטל אחריות על מעשיו והביע חרטה כנה. כבר במשטרה הודה במיוחס לו, הגם שללא הודייתו לא ניתן היה לזהותו בשל הכובע שכיסה את פניו. הנאשם ביקש לערוך הליך של צדק מאחה, אשר סופו של יום לא בוצע בשל סיבות שאינן תלויות בו.

לאור האמור, עתר הסנגור לאפשר לנאשם להשלים את ההליך הטיפול ולהסתפק בעונש הצופה פני העתיד, בדמות צו מבחן. לדבריו, הליך הגמילה הניב פירות ועתירתה של המאשימה לשלוח את הנאשם למאסר כמוה כגדיעת העץ אשר המדינה נתנה יד לגידולו.

הנאשם פנה במלים אחרונות לבית המשפט וציין כי ביצע את מעשה השוד מחוסר בגרות וכיום לנוכח ההליך הטיפולי, הוא בגר והתקדם. לפיכך הוא ביקש את סיועו של בית המשפט להמשיך בדרך בה החל ולא לחזור לאחור.