מדינת ישראל נ' דבוייב(עציר)

החלטה

הערר מופנה כנגד החלטת בימ"ש השלום, כב' השופטת ס. כהן, לשחרר את המשיב שנגדו הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים, וזאת בתנאים של מעצר בית בבית אחותו באשדוד, וחתימת ערבויות צד ג'.

כמו כן, הורה בימ"ש השלום לקבל תסקיר נוסף של שירות המבחן לשקול אפשרות יציאתו מהבית לטיפולי גמילה.

החלטת השחרור הזו היא גלגול שני של דיון בבקשת המעצר, שכן כב' השופטת כהן החליטה על שחרורו לחלופה שונה במקצת, עוד ב-8.12.09, אולם החלטתה בוטלה בערר שהוגש לבימ"ש זה, הוזמן תסקיר, הדיון הוחזר, וההחלטה הנוכחית ניתנה לאחר קבלת התסקיר ודיון בחלופה חדשה שהוצעה.

כתב האישום שבעטיו הוגשה בקשת המעצר עניינו תקיפה כדי לגנוב וגניבה, ומדובר בכך שביום 3.12.09 בבוקר, המתלוננת, שהיא כבת 68, הגיעה לסניף בנק הדואר באשדוד, והיה ברשותה סכום של 1190 ₪. המשיב ניגש מאחוריה, תקף אותה בכך שנצמד אליה ומשך בחוזקה את הכסף מידיה, ונמלט.

אקדים ואומר שלא היה דיון ענייני בהקשר לראיות לכאורה, ודומה שגם הסכמה מפורשת של הסנגוריה לא ניתנה לכך, שכן ההגנה חפצה להזדרז ולקיים דיון בחלופה שאליה רצתה להביא לשחרורו של המשיב.

בדיון הקודם ביום 8.12.09, הסכים ב"כ המשיב, עו"ד זינגר, לקיום ראיות "לצורך הדיון היום", וביהמ"ש עיין בחומר הראיות עיון שהגדיר בהחלטתו כ"עיון ראשוני ומבלי לקבוע מסמרות בענין", תוך שנאמר שההגנה טרם עיינה בחומר החקירה, וביקשה לדחות את הדיון במישור הראיות, ואילו בדיון השני, שבעקבותיו ניתנה ההחלטה נשוא הערר כיום, עו"ד כהנא שייצג את המשיב, ציין שעו"ד זינגר הסכים בשעתו לראיות לכאורה, אך עו"ד כהנא העלה ספקות מסוימים לגבי עוצמת הראיות לכאורה, גם הפעם לא נדון הענין לעומק, ובהחלטה הנוכחית שוב אין התיחסות ברורה לכך.

במישור הראיות לכאורה, אומר איפוא, כבר כעת, שהגם שהסנגוריה הסכימה לצורך הדיון הקודם לקיום ראיות לכאורה, אם כיום בפיה, לאחר בדיקת חומר החקירה והראיות, טענה כי חומר זה אינו מבוסס דיו או שיש בו כרסום, אין לחסום את הדרך לקיים דיון ספציפי לכך, ואם תוגש בקשה לבימ"ש השלום לדון בראיות, ובזה בלבד, לא תהיה מניעה לקבוע דיון כזה ולא יהיה צורך להראות שינוי נסיבות אחר להצדיק הגשת הבקשה.

זאת – לא משום שאני סבור, בהליך הנוכחי, שיש בעיה כזו או אחרת בראיות שכן לא דנתי בענין, אלא כדי להסיר ספק מלב ההגנה שמא במישור זה לא ניתן לה יומה במלואו, הגם שמודגש שמפי הסנגורים כל ששמענו היו הסכמות, נקודתיות, לצורך הדיונים שהתקיימו ולא מעבר לכך.

אשר לערר, כפי שהוא בפניי היום, ממוקד הוא בהחלטת בימ"ש קמא לשחרר את המשיב לחלופה.

הצבר הנסיבות שביסוד בקשת המדינה לעוצרו מכביד ובעייתי מבחינת המשיב.

מדובר באדם שיש לו הרשעות קודמות, בעבירות רבות בתחום הרכוש, סמים, מרמה, הפרת הוראה חוקית ובריחה ממשמורת.

לאחרונה, נדון ל-3 שנות מאסר בגין עבירה של שוד מזוין, אשר הומרה בהליך הערעור בביהמ"ש העליון לעבירת תקיפה לשם גניבה, זו בדיוק המיוחסת לו כיום, וביהמ"ש העליון לא רק שלא הקל בעונשו, חרף שינוי סעיף ההרשעה, אלא ציין שמדובר במעשה שפל שאינו חריג או יוצא דופן בהתנהלותו של המשיב, תוך הדגשה שהורשע בעבר מס' פעמים גם בעבירות זהות לעבירה דנן, חטיפת תיקים מקורבנות מבוגרים שעה שיצאו מסניף בנק, כמעט מילה במילה תיאור העבירה הנוכחית המיוחסת לו.

לא זו אף זו, מס' חודשים אחרי ששוחרר ממאסרו הקודם, בשחרור מוקדם, והוא אסיר ברשיון, ועל ראשו חרב מאסר מותנה של שנתיים ימים, ביצע לכאורה את העבירה הנוכחית.

אם לא די בכך, הוגש תסקיר לפני בימ"ש השלום, לאחר שהערר הקודם התקבל והורה על הגשתו, והתסקיר שלילי עד מועד, ובו התרשמות לקיום סיכון גבוה מצד המשיב, אבחון של דפוס התנהגות בעייתי בשליטה בדחפים ובעיית התמכרות לסמים.

לפנינו, משיב שהוא עבריין ותיק, שפיתח דפוס עברייני ושיטת פעולה של גניבה, תוך תקיפה, של אנשים קשישים, כאשר הוא נוטל מהם את כספם, זאת על רקע משוער של צריכת סמים, וכאשר מאסר ממושך ומאסר מותנה שעל ראשו אינם מרתיעים אותו.

יש לזכור גם, שהוא אסיר ברשיון, ונעשה עימו חסד כאשר שוחרר בשחרור מוקדם, גם הדבר הזה לא הועיל להקנות לו תובנה בכיוון של שיקום, ולכאורה הוסיף וביצע אותה עבירה שעליה נדון למאסר הקודם.

המשיב לימד על עצמו שהוא מסוכן לציבור בכללו, ולציבור הקשישים בפרט, שהוא מבצע מעשים שפלים, כהגדרת ביהמ"ש העליון, וגוזל רכושם של קורבנותיו, שאין לתת בו שום מידה של אמון, ובוודאי לא שיציית לפיקוחם של בני משפחתו ולמצוותם.

המשיב אינו ראוי לשחרור בחלופה כלשהי, ותרופתו היחידה של הציבור מפני פגיעתו הרעה היא מעצרו עד תום ההליכים, ועד אשר יתברר משפטו ויוכרע הדין.

על כן, ובנתון להערה על האפשרות לקיים דיון בראיות לכאורה, בלי להביע עמדה לגוף הראיות האלה ואיתנותן, דין הערר להתקבל. החלטת בימ"ש השלום מבוטלת, והמשיב ייעצר עד תום ההליכים בתיק בימ"ש השלום.