מדינת ישראל נ' דבאח(עציר)

החלטה

1.לפני "בקשה דחופה להעברת התיק העיקרי למותב אחר".

הלכה למעשה כוונת הבקשה, במילים אחרות, היא לכך שאפסול עצמי מלדון בתיק העיקרי, וככזו אתייחס אליה בהחלטה שלהלן.

2.הנימוק לבקשה הוא שביום ששי, 10.6.11, בעת ששימשתי כשופט תורן, דנתי דיון ראשוני בבקשת מעצר עד לתום ההליכים שהוגשה לבית המשפט באותו יום, הוריתי על מעצרו של הנאשם עד להחלטה אחרת וקבעתי את המשך הדיון בבקשה בפני כב' השופט רון שפירא (בהסכמתו ובמועד שהוצע על ידו ונמסר לי מבעוד מועד).

בבקשה נטען כי הואיל ולצורך המעצר הארעי נחשפתי לחלק מחומר הראיות, "מן הדין ומן הצדק כי התיק העיקרי ייקבע בפני מותב אחר".

3.דין הבקשה להדחות אף מבלי לקבל את תגובת המאשימה.

4.הדברים שהיו ביום ששי 10.6.11 כך היו:

בפתח הדיון בקש בא כח הנאשם לדחות את הדיון למועד אחר "כדי שנוכל לצלם את החומר וללמוד אותו".

באת כח המאשימה טענה כי יש בידה ראיות להוכחת הנטען בכתב האישום, הפנתה את בית המשפט להודעת הנאשם, והגישה לי את תיק החקירה, כשהוא פתוח במקום שבו מצויה הודעת הנאשם.

עיינתי רק בהודעת הנאשם שהוצגה בפני על ידי באת כח המאשימה, כאמור לעיל, והחזרתי את התיק לידי באת כח המאשימה. די היה באמור בהודעת הנאשם כדי להצדיק את הארכת המעצר עד להחלטה אחרת שתנתן לאחר דיון בפני כב' השופט שפירא, וכך הוריתי.

5. הגורם המוסמך בבית המשפט המחוזי בחיפה קבע כי התיק העיקרי יידון בפני, וביום 12.6.11 קבלתי משימה בנט – המשפט שעניינה קביעת התיק להקראה, ואכן קבעתי את התיק להקראה.

והנה, עתה, באה בפני הבקשה הנ"ל.

6.כאמור לעיל דין הבקשה להדחות. אין כל הצדקה להעברת התיק למותב אחר כמבוקש. לא נחשפתי אלא לחומר שהייתי צריך להחשף אליו לצורך מתן החלטת המעצר הארעית הנ"ל ולא היה בחומר שאליו נחשפתי דבר שיש בו כדי ליצור אצלי חשש למשוא פנים או דעה קדומה כנגד הנאשם.

בנסיבות אלה אין לי אלא להפנות לפסק הדין בע"פ 4985/10 יוסף קסטרו נגד מדינת ישראל (פסק דין מיום 11.7.2010, פורסם באתר בתי המשפט) שם כתבה כבוד הנשיאה בייניש, בדחותה ערעור על סרוב שופט לפסול עצמו בנסיבות "חמורות" מאלה שהיו במקרה שלפני, כדלקמן:

"כבר נאמר לא אחת בפסיקתנו, כי אין די בדיון של שופט בהליכי מעצר של נאשם, כשלעצמו, כדי להביא לפסילתו מלדון בהליך העיקרי לגופו. אף אם רצוי ככל שניתן, כי שופט המעצר לא ידון בתיק לגופו, אין בכך כדי להקים עילת פסלות. עוד נקבע בפסיקתנו, כי אין בחשיפה למידע בלתי קביל, לבדה, כדי להקים עילת פסלות, ותחת זאת יש לבחון האם בנסיבות העניין קיים חשש ממשי למשוא פנים עקב הדיון שהתקיים בהליכי המעצר (ראו: ע"פ 9238/03 דיין נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 23.11.2003); ע"פ 7888/08 חליף נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 04.12.2008)). יישומו של מבחן החשש הממשי למשוא פנים מצריך בחינה פרטנית של נסיבות המקרה. כך למשל, יש לברר את (...) היקף הראיות הבלתי קבילות אליהן נחשף בית המשפט במסגרת הדיון בבקשת המעצר והאם הוא עולה כדי "מסה קריטית" של מידע בלתי קביל; את תוכן החלטת המעצר ועוד. (...)".

7.הבקשה נדחית.

המזכירות תשלח העתק מהחלטה זו לבאי כח הצדדים.

ניתנה היום, י"ב סיון תשע"א, 14 יוני 2011, בהעדר הצדדים.