מדינת ישראל נ' דבאבסה

החלטה

בפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בתאריך 28/03/11 בהעדר המבקש.

סעיף 130 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב – 1982 קובע, כי בית המשפט רשאי לבטל פסק דין שניתן בהעדר הנאשם, אם נוכח שהיתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין.

סעיף זה קובע כי הבקשה תוגש בתוך 30 ימים מיום שהומצא למבקש פסק הדין.

אין חולק כי המבקש זומן לדיון כדין ולא התייצב.

לטענת ב"כ המבקש, המבקש מתגורר בחו"ל ומסר את הדו"ח לאביו, על מנת שימסור את הטיפול בו לידי עורך דין. האב פעל כאמור, אולם עורך הדין, ששמו לא הוזכר בבקשה, לא התייצב לדיון.

המבקש לא הגיש תצהיר מטעם אותו עורך דין, המבסס את הנטען בבקשה. משכך נותרה טענה חמורה זו ללא עיגון וביסוס ראייתי.

אף אם תתקבל טענת המבקש, נקבע בפסיקה כי טעות או שכחה של נאשם או של ב"כ, אפילו נעשתה בתום לב, אינה מהווה עילה לביטול פסק דין שניתן בהעדר. משזומן הנאשם כדין ולא התייצב, כאשר אין בידו סיבה מוצדקת לאי התייצבותו, הרי שהיה לו יומו בבית המשפט, ומשלא התייצב אין לו להלין אלא על עצמו (רע"פ 9142/01 סוריא איטליא נ' מדינת ישראל; רע"פ 2586/10 אלי אסולין נ' מדינת ישראל; ר"ע 418/85 פרץ רוקנשטיין נ' מדינת ישראל; רע"פ 8445/07 אברהם קדוש נ' מדינת ישראל; רע"פ 8333/09 פיראס חביבי נ' מדינת ישראל - פורסמו במאגרים המשפטיים).

המבקש כפר בכתב האישום אך לא פירט סיכויי הגנה, כנדרש בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר.

הענישה שהוטלה על המבקש הינה במתחם הסבירות ולכן לא נגרם למבקש עיוות דין כתוצאה ממתן פסק הדין בהעדרו.

אשר על כן, הבקשה נידחת.

פסק הדין יוותר על כנו.

ניתנה היום, ט"ז תמוז תשע"א, 18 יולי 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: