מדינת ישראל נ' דאהר

החלטה

כמבוקש.

התיקון יבוצע בגוף כתב האישום.

ניתנה והודעה היום כ' שבט תשע"א, 25/01/2011 במעמד הנוכחים.

לילי יונג-גפר, סגנית נשיא

הכרעת דין

אני מרשיעה את הנאשם, על יסוד הודאתו, בעבירות פגיעה בשמורת טבע והכנסת כלי נשק לשמורת טבע, כמפורט בכתב האישום המתוקן.

ניתנה והודעה היום כ' שבט תשע"א, 25/01/2011 במעמד הנוכחים.

לילי יונג-גפר, סגנית נשיא

גזר דין

הנאשם הורשע עפ"י הודאתו, במסגרת הסדר טעון, בעבירות של פגיעה בשמורת טבע והכנסת כלי נשק לשמורת טבע. העבירות נעברו לפני כשנה, אז נכנס הנאשם לשמורת הטבע נחל דישון – הר יחמור כשהוא מצוייד ברובה ציד. במהלך שהותו בשמורה ירה הנאשם באמצעות הרובה מספר יריות.

הנאשם נאשם כבן 48, אין לו הרשעות קודמות והוא משרת מזה שנים רבות כקצין משטרה. אין צריך, איפוא, לומר כי מדובר באדם נורמטיבי לחלוטין, שהמקרה שבפני מהווה מבחינתו מעידה חד פעמית. יצויין כי הנאשם הוא גם צייד ותיק מזה כ- 35 שנה, ובכל אותן שנים לא עבר עבירות נוספות, לפחות במשך 20 השנים האחרונות.

הנאשם הודה במיוחס לו בהזדמנות הראשונה וחסך זמן שיפוטי, וכן אין ראיה על פגיעה או נזק פיזי שנגרמו בשמורה כתוצאה מן הירי שביצע הנאשם.

עם זאת, אין להקל ראש במעשים. ירי בתוך שטח שמורה גורם לנזק ממש ביותר, גם אם לא תמיד ניתן להבחין בו מיד. החוק רואה בהטרדת מנוחתן של חיות פגיעה בהן, וזו אינה מצטמצמת רק להבהלתן לרגע כתוצאה מרעש הירי והסכנה לפגיעה פיזית בהן, אלא אף עלולה לגרום לנזקים ארוכי טווח לפוריותן של החיות, לאורח חייהן וממילא להישרדותן בשטח ולמאזן האקולוגי כולו.

משכך, אין להתפלא על דרישתה של התובעת כי יוטל על הנאשם קנס משמעותי והתחייבות בסכום גבוה, וכי יחולט הרובה בו עשה שימוש.

לטענתה, כאשר מבוצעת עבירה באמצעות נשק, הכלל הוא כי יש לחלט את אותו נשק, הן כאמצעי עונשי והן כאמצעי הרתעה מפני חזרה על מעשים דומים והרתעת אחרים, ובהם גם ציידים. לשיטתה, העובדה כי הנאשם הינו צייד ותיק אינה עמדת לזכותו אלא דווקא לחובתו, משום שהיה עליו להבין את משמעות מעשיו.

הסניגור מבקש להקל עם הנאשם. הוא מפרט את הנסיבות המקלות כפי שפורטו לעיל, מציין את הנטל הכלכלי הכבד בו נושא הנאשם, שהוא המפרנס היחיד של משפחתו, בשל הצורך לתמוך ולממן את הלימודים האקדמיים של שלושת ילדיו.

אשר לחילוט הנשק, מבקש הסניגור שלא להיעתר לבקשת התובעת. לשיטתו הוא, אין מקום לעשות שימוש בסמכות זו, שיש בה משום פגיעה קניינית קשה בנאשם, אלא במקרים שבהם מדובר בעבירות חוזרות או בנסיבות חמורות במיוחד.

לאחר ששקלתי את נסיבות המקרה ואת טיעוני הצדדים סבורני כי יש להסתפק במקרה זה בהטלת קנס כספי משמעותי והתחייבות, ולהימנע מחילוט הנשק.

אכן, בית המשפט מוסמך לעשות שימוש באמצעי העונשי של חילוט הרובה, וקיימת פסיקה התומכת בגישה כי זהו גם הכלל הראוי. עם זאת, קיימת גם פסיקה שונה, וסבורני כי התשובה לשאלה נעוצה בכל מקרה בנסיבותיו, כאשר בית המשפט ישקול לצורך ההכרעה את עברו של הנאשם ואת נסיבות ביצוע העבירה, כמו גם נסיבות רלבנטיות אחרות, כגון משמעותו הרגשית של הרובה ושיקולים אחרים.

בנסיבות שבפני, מדובר כאמור, באדם נורמטיבי שזו לו הרשעתו הראשונה במהלך שנים ארוכות של צייד ברישיון, אשר הודה במיוחס לו בהזדמנות הראשונה, ואשר לא גרם לנזק במעשיו, מעבר לנזק המובנה בעצם ביצוע העבירה, כפי שפורט לעיל.

בנסיבות אלו, סבורני כי חילוט הרובה בנוסף לעונשים שיוטלו עליו במסגרת גזר הדין, הינה בלתי מידתית ואין לנקוט בה.