מדינת ישראל נ' גתית(עציר) ואח'

החלטה

1. המאשימה הגישה שני כתבי אישום נפרדים ובקשת מעצר משותפת נגד שני נאשמים: עלאא ג'תית ומהנד אבו נעמה (להלן: עלאא ומהנד). בכתבי האישום יוחסו תחילה לשניים 5 עבירות של שוד בנסיבות מחמירות, אולם מאישום השוד החמישי חזרה בה המאשימה זמן קצר לאחר הגשתם, בשל קושי בראיות. בנוסף ייחסה המאשימה לעלאא אישום נוסף, שישי במספר, אשר במסגרתו הואשם בעבירות של סחיטה באיומים, נשיאת נשק, ירי באזור מגורים והיזק בזדון.

2. הבקשה שלפניי, היא הבקשה למעצר עד לתום ההליכים, בוססה על חזקת המסוכנות הקמה מעצם טיבם של המעשים שפורטו בכתבי האישום הנפרדים. ואכן, המדובר במעשי שוד חמורים ביותר, מן החמורים שבאו בפני בית המשפט. בנוסף עמדה המאשימה על עברו הפלילי של עלאא, שריצה כבר מספר עונשי מאסר בגין עבירות רכוש, שוד, החזקת סכין וסחר בסמים.

3. ב"כ הנאשמים העמידו במחלוקת את קיומן של ראיות לכאורה כנגד מרשיהם, ולאחר שהוסדר עניין ייצוגו של מהנד, התקיים דיון לגופה של הבקשה.

4. בכל הנוגע למעשי השוד, נשען כתב האישום על עדותו של מדובב, שהוכנס לתאו של מהנד. יש להבהיר, כי שיחותיו של מהנד עם המדובב הוקלטו, אולם רוב האמירות המפלילות אינן מופיעות בתמלילי השיחות, כי אם בשתי הודעות שנגבו מפיו של המדובב. כתב האישום משקף, אפוא, את הודעותיו של המדובב, אשר לטענתו שמע את שמסר בהן מפיו של מהנד, בעת ששהו יחד בתא המעצר. רק יומיים לפני הדיון בבקשת המעצר, וכחודש לאחר שהוגש כתב האישום, נשאל המדובב, בשיחה שנערכה עימו במשרדי המאשימה, כיצד זה לא נשמעו הפרטים עליהם דיווח בהודעותיו, בשיחות עצמן. המדובב השיב, כי מהנד הניח שמיכה על המיטה העליונה, כעין וילון, על מנת שתחשיך את המיטה התחתונה עליה שכב וביקש להירדם, ובשלב זה מסר אמירות מפלילות רבות. ב"כ המאשימה טענה במהלך הדיון כי התמליל מכיל קטעים שלא ניתן היה לתמלל בהיותם בלתי ברורים, ומכאן ביקשה להסיק כי אכן במהלך אותם קטעי שיחה בלתי מפוענחים נשמעו הדברים המפלילים.

5. בא כוחו של עלאא, שהספיק במהלך הזמן שחלף להאזין לקלטות, טען כי אין כל קושי לשמוע את רצף השיחות, וכי אין בהן קטעים שלמים בלתי ברורים, אולי מילה פה ומילה שם. עוד טען, כי במהלך העימות שנוהל בין המדובב לבין מהנד נמנע המדובב מלהטיח במהנד כי אמר את הדברים המיוחסים לו בעת שכיסה את המיטה בשמיכה, ובכלל נמנע מלהטיח בו את הגרסה שלטענתו שמע מפיו. הסנגור המלומד הביע תמיהה על כך שלא קיבל לידיו את התיעוד החזותי של שהיית המדובב בתאו של מהנד אלא רק את קלטות השמע, והעיר כי מן התיעוד החזותי ניתן בוודאי להיווכח אם אכן, כטענת המדובב, הניח מהנד שמיכה בין המיטה העליונה לבין המיטה התחתונה על מנת להסתיר את האור, ופגע, בדרך זו, ביכולת הקליטה של מכשיר ההאזנה.

6. חילופי דברים שהתנהלו בעקבות טענות הסנגור העלו, כי בדעת המאשימה לבחון הוצאת תעודת חיסיון על התיעוד החזותי ולפיכך לא הועבר תיעוד זה לעיון ההגנה. הערתי, כי אני רואה קושי רב בהוצאת תעודת חיסיון על התיעוד החזותי לנוכח יריעת המחלוקת, ולשאלתי התברר כי איש לא צפה, עד ליום הדיון, בתיעוד החזותי, על מנת להתרשם אם יש ממש בדברי המדובב לפיהם הוסתרה מיטתו של מהנד בשמיכה, וכך גם לא נבחנו קלטות השמע (להבדיל מעיון בתמלילים) על מנת לבדוק אם אכן מצויים בהן קטעי שיחות, שאינם מפוענחים בשל אי בהירות, שהרי המדובב טוען כי בקטעים אלה מצויה התוודותו של מהנד.

7. בסיום הטיעון דחיתי את התיק לעיון ולמתן החלטה, אולם הודעתי בעל פה לב"כ המאשימה, כי לא אחל בכתיבת החלטה בטרם אקבל הודעה לפיה צפתה בתיעוד החזותי והאזינה לקלטות, הודעה אשר תכלול את המסקנות המתבקשות, לדידה, מן הצפייה וההאזנה. בעבור 48 שעות הודיעה המאשימה כי "לאחר בחינתו של חומר נוסף שהגיע לידי המאשימה ובירורם של עניינים נוספים שעלו בדיון מיום 11.5.11, המבקשת חוזרת בה מבקשת המעצר בנוגע למשיב 2, ומבקשת כי בית המשפט הנכבד יורה על שחרורו ממעצר תוך קביעת סכום הפקדה מוסכם ע"ס 1000 ₪ לשם הבטחת התייצבותו. בנוגע למשיב 1, המבקשת תצמצם את בקשת המעצר, כך שתתבסס על אישום 6 בלבד". רוצה לומר, המאשימה מודה, בשלב זה, כי אין בידיה ראיות מספיקות לביסוס אישומי השוד המיוחסים לעלאא ולמהנד. מהנד שוחרר לאלתר, בעקבות ההודעה האמורה.

דומה, כי ההשתלשלות המתוארת לעיל מחייבת עריכת בדק בית הן ביחידה החוקרת והן בפרקליטות, והדברים טעונים הסבר רציני יותר מן ההודעה הלאקונית שצוטטה לעיל.

8. כאמור לעיל, המאשימה עומדת על בקשת המעצר ככל שהיא מופנית כלפי עלאא, אולם היא מצומצמת עתה לאישום השישי בלבד. אפנה עתה לבחינת הראיות הרלבנטיות לאישום זה.

עובדותיו של האישום השישי הן אלה: נאג'י פראג' (להלן: המתלונן), הינו מיופה כוחם של הבעלים החוקיים של בית בבית חנינה. ביום 1.3.08 חתמו הוריו של עלאא והמתלונן על הסכם שכירות, לפיו יושכר הבית למשפחתו של עלאא לתקופה של שנה, תמורת 500 דולר לחודש. כעבור כ- 9 חודשים, נפטר אביו של הנאשם, והשוכרים חדלו לשלם דמי שכירות. משנוצר פיגור של 5 חודשים בתשלום דמי השכירות, ביקש המתלונן מאימו של הנאשם לפנות את הבית, ואף הציע למחול לה על החוב. אם הנאשם סרבה לשלם, ואף סרבה לפנות את הבית. בכתב האישום נטען, כי במספר הזדמנויות בתקופה שבין חודש ינואר 2009 לבין חודש מרץ 2011, הגיע עלאא לביתו של המתלונן וביקש לחדש את חוזה השכירות, מבלי שישולמו דמי שכירות. לחילופין הציע, כי אם המתלונן ישלם לנאשם 50,000 דולר, יפנה את הבית. המתלונן דחה את ההצעות. ימים ספורים לפני 3.3.11, הגיע עלאא ביחד עם אדם נוסף, איאד קיסואני, לבית המתלונן וביקש כי יחתום על חוזה השכירות. איאד התחייב כי עלאא ישלם את דמי השכירות אולם המתלונן לא האמין שהלה יקיים את ההתחייבות, ולפיכך סרב לחתום על החוזה. כשבוע לפני 4.3.11, התקשר עלאא למתלונן והורה לו להתרחק מן הבית, שכן, לטענתו, הבית שייך לאביו. בתאריך 4.3.11, בסביבות חצות, עת שהו המתלונן ובני משפחתו בביתם, הגיע עלאא לחצר בית המתלונן, כשהוא נושא אקדח, ועימו שני אנשים נוספים, שזהותם אינה ידועה למאשימה. השלושה התמקמו על גג מבנה הסמוך לבית המתלונן, במרחק של כ- 20 מ' מן הבית. בשלב כלשהו, ירה עלאא לעבר ביתו של המתלונן 10 כדורים לפחות, וכתוצאה מכך ניזוקו דלתו וחלון ביתו של המתלונן.

9. ההודעה הראשונה המצויה בתיק הינה הודעת בנו של המתלונן, מוחמד פראג', מיום 4.3.11, כשעתיים לאחר אירוע הירי. מוחמד מתאר בהודעתו את הסכסוך בין משפחתו של עלאא לבין המתלונן, מספר על האיומים שהשמיע עלאא כלפי אביו במרוצת החודש האחרון, אולם טוען כי איש לא הצליח לראות מי ירה לעבר הבית: "...אף אחד לא ראה, דיברתי עם האנשים ואמרו שלא ראו...". מוחמד ממשיך ואומר כי הוא חושד בעלאא, שכן רק עימו יש סכסוך.

כעבור יומיים נחקר המתלונן, וטען כי בשעת חצות, עובר לירי, שתה קפה ביחד עם שכנו, זיאד עבדו, כשלפתע שמע קולות ירי. הוא הסתכל בחלון וראה את עלאא עומד על הגדר, ועימו שני אנשים נוספים, כשהוא יורה לעבר הבית. לטענתו, נכנס מיד פנימה והורה לילדיו שלא לצאת, ולאחר שהרגיעם יצא החוצה ועלאא וחבריו ברחו. המתלונן טען כי הוא משוכנע שראה את פניו של עלאא, אולם לא הצליח לקלוט את פרטי לבושו, שכן הכל היה עניין של שניות. מן המתלונן נגבתה הודעה מפורטת נוספת והוא אף שחזר את הארוע. כמו כן הוצגו על ידו מסמכים המעידים על כך שאכן היה חוזה שכירות בינו לבין משפחתו של עלאא.

השכן, זיאד עבדו, נחקר כעבור מספר ימים ואישר את טענת המתלונן לפיה שתו ביחד קפה עת נשמעו קולות הירי. כמו כן טען, כי המתלונן ניגש לחלון וצעק לעברו כי "זה עלאא ועוד שניים". הוא ניגש לחלון וראה בחור גבוה ולידו שניים נוספים, ולאחר שמוחמד, בנו של המתלונן, המתגורר מתחתיו, הגיע למקום, הם התקשרו למשטרה. זיאד טוען כי לא הצליח לזהות מי היורה משום שהסתכל "רק לשניה".

עלאא מכחיש בהודעתו מיום 21.3.11 כי הוא מכיר את המתלונן או את בנו, טוען כי לא ראה אותו מעולם וכי אינו יודע על מה הוא שח כשהוא טוען שהשכיר בית לבני משפחתו. כך גם הוא מכחיש כי איים עליו אי פעם או כי יש סכסוך ביניהם. אימו של עלאא, נוהא, טוענת בהודעתה מאותו יום כי נאמר לה שהבית שלה וכי אינה צריכה לשלם דמי שכירות, וכי בזמן שבעלה היה חי הם היו משלמים דמי שכירות לאדם ששמו מזערו, אשר אינו מוכן לגבות מהם דמי שכירות מאז שהתאלמנה. בהודעה מאוחרת יותר (מיום 4.4.2011) מסרה גרסה שונה, ולפיה החוזה עם המתלונן חודש.

10. מכלול הראיות מלמד, כי אכן קיים סכסוך בין המתלונן לבין משפחתו של עלאא, על רקע השכרת הבית בו מתגוררת משפחתו של עלאא. ניתן להגיע למסקנה הלכאורית כי עלאא משקר כשהוא טוען כי אינו מכיר כלל את המתלונן וממילא אין כל סכסוך ביניהם. השקרים בגרסתו ובגרסת אימו אך מחזקים מסקנה זו. לעלאא יש, אפוא, מניע לבצע את מעשי העבירה המיוחסים לו. אלא שכפי שראינו לעיל, קיים בחומר הראיות קושי בולט, ולפיו בנו של המתלונן אומר באופן חד משמעי, כשעתיים לאחר האירוע, כי שוחח עם האנשים ואיש מהם לא ראה את היורים. הבן מזכיר את הסכסוך עם עלאא, ואף רואה בו כחשוד היחיד בירי, ולפיכך אין לומר כי ביקש להימנע מלנקוב בשמו על מנת שלא להחריף את הסכסוך עימו. טענת ב"כ המאשימה, לפיה אין לדעת אם מוחמד דיבר עם אביו, המתלונן, מיד לאחר הירי, אינה משכנעת, גם לא בשלב זה בו נבחנות הראיות לכאורה. קשה להעלות על הדעת כי הבן, שזה עתה ירו על אביו, נמנע מלשוחח דווקא עימו בטרם הוזעקה המשטרה, וניסה לברר מי היורה מפיהם של אחרים. לא למותר להוסיף, כי לפי גרסת המתלונן, נכח רק עוד אדם נוסף בחדר בעת שבוצע הירי, מה שמקשה עוד יותר על קבלת האפשרות, ולו לכאורה, שמא בחר הבן שלא לשוחח דווקא עם אביו, ומכל מקום, איש לא טרח לשאול את בנו של המתלונן עם מי שוחח באותו לילה. משום מה נחקר המתלונן רק כעבור יומיים, ובניגוד לגרסת בנו, לפיה הבין מן הנוכחים כי איש לא ראה את היורים, טען כי זיהה היטב את עלאא.

11. אכן, גרסת המתלונן מהווה ראייה לכאורה, אולם התהייה המפורטת לעיל יש בה כדי לפחת באופן ממשי מעוצמתה. איני סבורה, כי בעצם קיומו של הסכסוך ובשקרי המשיב ואימו יש כדי להתגבר על הקושי האמור, ולהוביל למסקנה כי עוצמת הראיות מבססת כראוי את בקשת המעצר.

12. לפיכך, ישוחרר המשיב מן המעצר בתנאים הבאים:

איסור יצירת כל קשר עם המתלונן או עם מי מבני ביתו.

המשיב לא יימצא בטווח של 500 מ' מביתו של המתלונן.