מדינת ישראל נ' גרשון

בפני

סגן נשיא אינאס סלאמה

הכרעת דין

בתיק זה החלטתי לזכות את הנאשם וזאת מחמת הספק.

1.כנגד הנאשם שבפניי, הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של אי ציות לתמרור ב-36, זאת בניגוד לתקנות 22(א) ו-64(ג) לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961 (להלן: "תקנות התעבורה"), לאחר שעפ"י הנטען, בתאריך 21.4.11, בשעה 09:10, בצומת הרחובות שבטי ישראל פינת כביש 4 ק. ביאליק, לא נתן הנאשם זכות קדימה לרכב אחר הבא אל הצומת.

2.הנאשם כפר בעובדות כתב האישום.

3.מטעם המאשימה העיד עורך הדו"ח, רס"מ יוסף מאהר (להלן: "עורך הדו"ח" או "השוטר"), אשר מנסיבות הדו"ח שערך עולה, כי נסע אחרי רכב טיוטה בנתיב הימני בכביש 4 מדרום לצפון וכי הבחין בנאשם מגיע לצומת ונכנס לכביש 4 תוך שהוא גורם לרכב הטיוטה שהיה כ- 15 מטר לפניו לבלום. השוטר מציין, כי נשמר קשר עין וכי בכיוון נסיעת הנאשם מוצב תמרור ב-36 הבולט לעין.

בחקירתו הנגדית נשאל השוטר על המקום המיועד לרישום התאריך בגב הדו"ח ומדוע לא רשם את תאריך המקרה. השוטר ציין, כי לא מדובר "ברובריקה" רלוונטית לנסיבות שכן הדבר מתייחס לתאריך ביצוע הבדיקות של מכשירי האכיפה. יאמר מיד, כי תשובתו זו של השוטר על פניה אינה נכונה. בנוסף, השוטר אישר בחקירתו הנגדית כי בהמשך הכביש נמצא צומת מרומזר, הוא לא ידע לציין אם היו רכבים נוספים בכביש, הוא לא ציין שהרכב שנסע לפניו סטה מנתיב נסיעתו או צפר והעיד כי לא מדובר ברכב מסחרי או גבוה שמנע ממנו את קשר העין שכן אחרת הדו"ח לא היה נרשם. יצוין, שגם עובדה זו כי מדובר ברכב פרטי ולא גבוה, לא צוינה ע"י השוטר בדו"ח.

4.מטעם ההגנה העיד הנאשם ונוסע שנסע איתו ברכב, מר אסף פולק. הנאשם העיד כי יצא לכביש ולא ראה אף מכונית, הוא עבר לנתיב הימני שם עמדו "שני סמיטריילרים" ואח"כ שיפר את מיקומו ועבר לנתיב השמאלי שהיה ריק. כשעצר ברמזור, השוטר הורה לו לעצור בצד. הוא לא זכר הימצאותו של רכב טיוטה וציין ש"אם היה משהו הייתי רואה".

בחקירתו הנגדית העיד הנאשם, כי לא הבחין בניידת עד השלב שהתבקש לעמוד בצד, שאז עמדה הניידת מאחוריו בנתיב השמאלי.

5.בנוסף לנאשם העיד מטעמו כאמור, מר אסף פולק, שנסע עמו ברכב וישב לידו. הוא אישר את גרסת הנאשם, כי יצא לנתיב הימני ולאחר מכן עבר לשמאלי, אז שמע בכריזה את השוטר מורה לו לעצור בצד. הנוסע ציין כי בצומת יש תמרור עצור, על אף שאין חולק כי במקום נמצא תמרור ב-36 והוסיף כי הנאשם עצר עצירה מוחלטת ויצא בזמן שרכב שהגיע משמאלו היה רחוק ולא היו רכבים נוספים חוץ ממנו.

6.לאחר ששמעתי את העדים והתרשמתי מהופעתם בפניי ולאחר ששקלתי את תוכן העדויות ונתתי דעתי להגיונם של הדברים, מצאתי שבמקרה הזה לא ניתן לקבוע מעל לכל ספק סביר כי עובדות כתב האישום הוכחו כנדרש וכי הנאשם ביצע את המיוחס לו.

7.ייאמר מיד, כי בעדויותיהם של הנאשם ושל העד מטעמו לא מצאתי סתירות מהותיות (העובדה כי הנוסע העיד שיש תמרור עצור בו בזמן שיש תמרור תן זכות קדמה, רק מוסיפה לאמון בגרסת עדי ההגנה ושוללת תיאום עדויות) ויש בעדויות אלה לכל הפחות כדי לטעת ספק בעדותו של השוטר שהינה עדות יחידה במשפט פלילי ואשר בית המשפט אמור להתייחס אליה בזהירות בטרם יבסס על פיה ממצא מרשיע.

יוטעם, כי תשובותיו של השוטר לעניין אי רישום התאריך בנסיבות וטענתו כי לא מדובר במשבצת השייכת לעניין, אלא נוגעת למכשירי אכיפה לפני הפעלתם, הן תשובות לא מדויקות והוסיפו לזהירות שבהתייחסות לעדותו בכללותה.

8.קביעתו של השוטר בכל הנוגע לביצוע העבירה מבוססת על כך כי רכב שנסע לפניו, במרחק של כ- 15 מטר, בלם כתוצאה מיציאתו של הנאשם לצומת והשוטר הבחין בבלימה. הא ותו לא. אין בפניי סטייה של רכב הטויוטה, צפירה או כל אות מצוקה אחר שיצביע על קשר הדוק יותר בין הבלימה לבין יציאת הנאשם לצומת, או על כך כי הטויוטה לא קיבל זכות קדימה מקום שהיה על הנאשם לעשות זאת.

לא זו אף זו, אין חולק כי במרחק קצר קיים צומת מרומזר שממילא אמורים הרכבים להאט את מהירות נסיעתם לקראתו, וגם עובדה זו יש בה כדי להוסיף לספק במסקנה אליה הגיע השוטר בדבר אי מתן זכות קדימה בתיק זה.

9.כאמור, הן הנאשם והן הנוסע ציינו כי הנאשם יכל לצאת לצומת ללא הפרעה וכאשר רכבים שהגיעו היו במרחק שאפשר לנאשם לעשות זאת.

מדובר בפעולת נהיגה שהינה בשיקול דעתו של הנהג שמופעל בהתאם למכלול הנסיבות, וכאשר אין בבלימה של הטויוטה כשלעצמה ובהעדר ראיות נוספות, כדי להצביע על כך שהנאשם לא הפעיל את שיקול דעתו כדין.

10.השורה התחתונה היא, שהחלטתי לזכות את הנאשם מחמת הספק מהעבירה שיוחסה לו בכתב האישום.

מודעת זכות ערעור לבית המשפט המחוזי כחוק.