מדינת ישראל נ' גרנית

החלטה

בפניי בקשה להארכת פסילה מנהלית עד תום ההליכים מכח סעיף 47(ט) לפקודת התעבורה, שהוגשה נגד המשיב, לאחר שבמקביל הוגש נגדו כתב אישום (דו"ח) המייחס לו עבירה של נהיגה בשכרות בכך שסירב לתת דגימת אוויר נשוף בהתאם לדרישת שוטר, וזאת בניגוד לסעיפים 62(3), 64ב(א1), 64ד(א) וסעיף 39א לפקודת התעבורה.

המבקשת טוענת, כי בידיה "ראיות רבות וטובות להוכחת אשמתו של המשיב, הכוללות, בין היתר, דו"חות שוטרים". נטען, כי המשיב נוהג משנת 1997 ובתקופה זו צבר לחובתו 12 הרשעות תעבורה, לרבות תאונת דרכים, עבירות מהירות ואף עבירה של נהיגה תחת השפעת אלכוהול.

בדיון בפניי, הפנה ב"כ המבקשת להתנהגותו של המשיב וציין שהחלטה אחרת שניתנה בעניינו אינה אמורה להשליך לענייננו, שכן המדובר היה בשיקולים שונים.

ב"כ המשיב ביקש לדחות את הבקשה וציין, כי על אף שהמשיב היה יחד עם המתנדב במשך כחצי שעה לאחר דין ודברים והרמת קולות, המתנדב לא ציין כי הריח ריח של אלכוהול והדבר רק צוין על ידי השוטר. לטענת הסנגור, השוטרים לא הסבירו למשיב את מהות הסירוב, לא הקריאו לו את סעיף 8 לדו"ח הפעולה בדבר איסור אכיפת נהיגה בשכרות ויתרה מכך, אף לא היה מכשיר ינשוף במקום. זאת בנוסף להעדרו של מזכר ממתנדבת נוספת שהייתה במקום.

דיון והכרעה

בבואו לדון בבקשה מעין זו, אמור בית המשפט לתת את דעתו לשאלה האם מתקיימות ראיות לכאורה לחובתו של הנהג והאם מתקיימת עילת מסוכנות בהמשך נהיגתו שיש בה כדי להצדיק פסילה עד תום ההליכים.

כאמור, העבירה עליה עומד המשיב לדין היא עבירה של נהיגה בשכרות לאחר שסירב להיבדק. כפי שציינתי בהחלטה מיום 07/02/13 לעניין הבקשה לביטול הודעת איסור השימוש, מצב הראיות בתיק זה אין בו כדי להצדיק סעד דרסטי כגון פסילת הרישיון עד תום ההליכים וראוי שהחלטה מושכלת באשר לפסילת הרישיון או כל עונש אחר, היה ויורשע המשיב, תיעשה לאחר שמיעת הראיות ולאחר שבית המשפט יכריע בכל הסוגיות השנויות במחלוקת בין הצדדים.

אמנם, בשלב זה של הדיון מספיק שיתקיימו כאמור ראיות לכאורה, אך שעה שמצד אחד ריח האלכוהול אינו עולה ממסמכיו של המתנדב וכאשר לא ברור שהיה ינשוף במקום, עובדה שיש בה אולי כדי להשפיע על תחולתה של החזקה בדבר משמעות הסירוב להיבדק, ונוכח טענות המשיב לעניין התנהלות מכוונת של המתנדבים לאור בקשתו כי ימסרו לו את פרטיהם, לא מצאתי להאריך את הפסילה מעבר לתקופה של ה-30 ימים, אותה מרצה המשיב ושיש בה כדי להביא לצינון הדרוש והרחקה מידתית של המשיב מהכבישים.

יודגש עוד, שמשנת 2004 לא נזקפו לחובת המשיב עבירות תעבורה שיש בהן כדי להעיד על מסוכנות (לחובתו עבירה אחת בלבד משנת 2009 של עצירה נגד כיוון הנסיעה). עובדה זו, יש בה כדי לפעול לזכותו של המשיב בבקשה דנן.

בסופו של יום, בית המשפט אמון על האיזון והמידתיות הראויים בעת הפעלת סנקציות הפוגעות בנהג, טרם הורשע בדין, סנקציות שאינן מהוות מקדמה על חשבון העונש, וכאשר למשיב עומדת עדיין חזקת החפות. בענייננו, המידתיות והאיזון הראויים מחייבים לדחות את בקשת המאשימה ולהותיר את ההכרעה בסוגיה של פסילת רישיונו של המשיב לשלב הסופי של הדיון.

השורה התחתונה היא, שהחלטתי לדחות את הבקשה.

בטרם אסיים החלטה זו, אני רואה לנכון להודיע למשיב, כפי שהודיע לו הקצין הפוסל, כי לצורך חישוב הפסילה המנהלית מוטלת עליו החובה למסור את רישיון הנהיגה למשטרה, שכן ללא הפקדה אין חישוב. בטופס השימוע ציין הקצין, כי לא קיבל מהמשיב את רישיונו. אם הרישיון טרם נמסר, יידע המשיב כי תקופת הפסילה המנהלית שמתחילה עם החלטת הקצין לא מחושבת כל עוד לא מסר רישיונו לקצין.

ראיתי לציין עובדה זו על מנת למנוע טענה עתידית של המשיב כי לא ידע שעליו למסור רישיונו לקצין הפוסל.

מזכירות בית המשפט תעביר לצדדים, לרבות למשיב עצמו, עותק מהחלטה זו ותחזיר לתביעה את התיק שלה.

מודעת זכות ערעור כחוק.

ניתנה היום, י"ד אדר תשע"ג, 24 פברואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: