מדינת ישראל נ' גרה(עציר)

החלטה

1.בפניי ערר על החלטת בית משפט לתעבורה בחדרה (כב' ס. הנשיא אביהו גופמן) (להלן: "בימ"ש קמא"), מיום 11.10.10, על פיה הורה על שחרור המשיב לחלופת מעצר בבית אביו בתנאים מגבילים, כמפורט בהחלטתו נשוא הערר.

2.כנגד המשיב הוגש לבימ"ש קמא, כתב אישום בתיק פלילי 1450-204/2010, (להלן:"התיק העיקרי") בו יוחסו למשיב, שני אישומים, בגין עבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רשיון נהיגה תקף, שימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בת תוקף וקבלת רשיון נהיגה בהעלמת הפסילה.

3.מכתב האישום שהוגש עולה, כי המשיב נתפס בשני מועדים שונים. הראשון ביום 27.9.10 והשני ביום 8.10.10, כשהוא נוהג בזמן פסילה. כך שבתאריך 30.1.08 ניתנה החלטה ע"י בית משפט המחוזי בחיפה, שבמסגרתה המשיב נפסל מלהחזיק ומלקבל רשיון נהיגה לתקופה של 24 חודשים מיום שחרורו ממאסר בתיק פלילי מס' 6079/2007. דבר הפסילה הודע למשיב והוא נהג בעוד הפסילה בתוקף. עוד נטען, כי המשיב חידש את רישיון נהיגתו ולא הודיע על הפסילה או על התנאים למשרד הרישוי וקיבל רשיון נהיגה בהעלמת הפסילה.

4.א.עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים נגדו.

ב.בדיון שהתקיים בבקשה ביום 11.10.10, הודה המשיב שנהג בזמן פסילה, אך לטענת סנגורו, המשיב אכן נפסל לשנתיים, אך לא היה מודע לכך שתקופת מאסרו אינה באה במניין הזמן לעניין חישוב הפסילה.

ג.הערב, אביו של המשיב נחקר בבית משפט קמא, וכן לאחר ששמע את טיעוני הצדדים, החליט לשחרר את המשיב לחלופת מעצר בית בבית אביו, חתימה על התחייבות עצמית בסך 5000 ₪ וחתימה על ערבות צד ג' בסך 5000 ₪ כשהערב הינו אביו של המשיב.

על החלטה זו הערר בפניי.

הן בטיעוניו הכתובים והן בטיעוניו בעל פה, טען ב"כ העוררת כי למשיב הרשעות קודמות הן בתחום הפלילי והן בתחום התעבורתי הכוללות עבירות של נהיגה בזמן פסילה, גרם תאונת דרכים, עבירות נשק, אלימות, גרימת חבלה בכוונה מחמירה, הצתה ותקיפת שוטר. הוסיף כי, המשיב שוחרר מהכלא לפני מספר חודשים לאחר ריצוי מאסר ממושך וכבר שב וביצע את העבירות המיוחסות לו בתיק זה, דבר שמוכיח כי אין לתת בו אימון, לאור הזלזול הבוטה במערכת אכיפת החוק. עוד טען ב"כ העוררת, כי טעה בימ"ש קמא בשחררו את המשיב לחלופת מעצר לאחר שהתברר שכל הערבים שהוצעו על ידו הם בעלי עבר פלילי כשאחד מהם אמור לפקח על המשיב. לטענת ב"כ העוררת בימ"ש קמא שחרר את המשיב על אף מסוכנותו וקיומן של ראיות לכאורה ומבלי לתת משקל לעברו הפלילי הכבד.

בטיעוניו בפני טען ב"כ העוררת כי אין לקבל טענת המשיב שלא ידע על הפסילה וזאת מאחר שהמשיב נכח בגזר הדין. עוד הגיש ב"כ העוררת תיק מב"ד שנפתח כנגד המשיב שעניינו חשד למעורבות בשכפול רכב וקבלת רשיון במרמה, שלטענתו, גם עובדות אלו פוגעות באמון שיש לתת במשיב.

לאור כל האמור, ביקש ב"כ העוררת לקבל את הערר ולהורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו בתיק העיקרי.

מנגד, ביקש הסניגור להשאיר את החלטת בית משפט קמא על כנה, ציין כי אין מחלוקת שעל המשיב הוטל בעבר עונש פסילה של 24 חודשים ואין מחלוקת כי המשיב נתפס כאשר נהג ברכב בזמן פסילה, אך טען כי המדובר במשיב שסבר בתום לב, כי תקופת הפסילה התחילה מיום גזר הדין ולא מיום שחרורו מהכלא כפי שהורה בימ"ש. כעבור שנתיים ממתן גזר הדין, הואיל והמשיב נפסל לשנתיים, הוא פנה למשרד הרישוי, עבר בחינה עיונית וטסט בהצלחה ורק אז התחיל לנהוג. לטענת הסנגור, משרד הרישוי הינו רשות ממשלתית שהאזרחים סומכים עליה ושמחוייבת לבדוק היטב את החלטות בימ"ש. עוד טען כי חלופת המעצר מתאימה. המדובר באביו של המשיב, אדם נורמטיבי, ללא עבר פלילי אשר ידע כי עליו לדאוג לכך שתנאי השחרור יתקיימו במלואם גם אם בימ"ש קמא לא רשם במפורש כי הוא יפקח על המשיב.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ובחנתי את החלטת בית משפט קמא, נחה דעתי כי דינו של הערר להידחות.

בית המשפט העליון דן במספר מקרים הדומים למקרה שבפנינו. בבש"פ 10118/04 נזמי גבאלי נ. מ"י. (ניתנה ביום 16.11.04), באותו מקרה נתפס הנאשם בעבירה של נהיגה בזמן פסילה ונעצר כמצוות בית משפט מחוזי. בית המשפט העליון ביטל את החלטת בית המשפט המחוזי, וקבע כי ניתן לשחרר את הנאשם לחלופת מעצר מתאימה לאחר שיונח תסקיר מעצר. דובר שם על נאשם בעל עבר מכביד הן בתחום התעבורה והן בתחום הפלילי, ואף נגדו היו תלויים ועומדים מאסרים על תנאי בגין עבירות תעבורה. חרף האמור, קבע בית המשפט העליון כי ראוי לבחון אם ניתן לשחרר את הנאשם בחלופת מעצר והוסיף:

"בית המשפט מצווה לבחון חלופה גם כאשר מתקיימת עילת מעצר וודאי שכך ראוי בעניינו של מי שלכאורה עבר עבירות תעבורה. אכן, בימים אלו, כשנגע תאונות הדרכים משתולל וגובה קורבנות רבים, חובה על בתי המשפט לסייע במאבק למניעת המסוכנות הנשקפת מנהגים עבריינים, בין השאר באמצעות הרחקתם מהכביש. יחד עם זאת, משקיימת בשלב זה של ההליכים, דרך שבה ניתן להרחיק את הנהג המסוכן מהכביש מבלי שישהה בכלא, יש לעשות מאמץ להעדפת דרך זו".

בעניין אחר, בש"פ 1295/06 חן ביטון נ' מ"י (ניתנה ביום 14.2.06) , בו דובר על נאשם אשר צבר עבר מכביד, הן בתחום הפלילי והן בתחום התעבורה. גם כאן ביטל בית המשפט העליון את החלטת בית המשפט המחוזי אשר הורה על מעצרו של הנאשם עד תום ההליכים המשפטיים. בית המשפט העליון אימץ את תסקיר שירות המבחן, והורה על שחרור הנאשם לחלופת מעצר בבית אמו בקובעו:

"החובה המוטלת על בתי המשפט להירתם בכל עוז למאבק הדרכים תוך הרחקת נהגים עבריינים מן הכביש, עליה עמד בית המשפט המחוזי בהחלטתו חובה חשובה היא. אכן שיקולים אלה ראוי שיקבלו ביטוי מלא בשלב גזירת העונש ככל שהעורר יורשע בעבירות המיוחסות לו. בשלב המעצר לעומת זאת שומה על בית המשפט לבחון ולאתר, ככל שניתן, דרך חלופית להשגת מטרת המעצר שפגיעתה בחירותו של הנאשם פחותה".

בית המשפט העליון חזר בהזדמנויות שונות על כך שרק במקרים נדירים וחריגים יורה בית משפט על מעצרו עד תום ההליכים בעבירות תעבורה, הדברים מתייחסים למקרים בהם קיים חשש אמיתי שחלופת מעצר לא תיתן תשובה הולמת להגנת הציבור מפני מסוכנות הנאשם (ראה בש"פ 2465/05 סלימאן אלחמידי נ' מ"י (ניתן ביום 23/3/05).

המקרה שלפנינו פחות חמור מהמקרים שנדונו בבית המשפט העליון כפי שהזכרתי אותם לעיל. בענייננו, ומבלי להקל ראש או לזלזל בחומרת עברו התעבורתי של המשיב, הרי עברו בתחום זה אינו מן החמורים. בנוסף לא תלוי נגד המשיב מאסר על תנאי בגין עבירות תעבורה, לכן נראה כי חרף חומרת העבירות המיוחסות למשיב. בית משפט קמא פעל בהתאם לגישת בית המשפט העליון, בחן חלופה מתאימה ומצאה ראויה. הנני שותף להחלטתו זו, ואינני רואה כל מקום להתערב בה.

מיותר לציין את העובדה כי בחלוף שנתיים מיום מתן גזר הדין ולאחר ששוחרר המשיב ממאסר, הוא פנה למשרד הרישוי וקיבל רישיון נהיגה לאחר שעמד בדרישות החוק לעניין מבחן עיוני ומעשי, ככל הנראה המדובר בתקלה של משרד הרישוי שבעקבותה הנפיק רישיון נהיגה למשיב.