מדינת ישראל נ' גראר(אסיר)

הכרעת דין

הנאשם הודה בעובדות שבכתב האישום.

לפיכך - הנני מרשיעה את הנאשם בעבירה של כניסה לישראל שלא כחוק, עבירה לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952.

ניתנה והודעה היום י"ז אדר תשע"ב, 11/03/2012 במעמד הנוכחים.

רונית בש, שופטת

ב"כ המאשימה טוענת לעונש:

גזר דין

הנאשם הורשע בעבירה של כניסה לישראל שלא כחוק, עבירה לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952.

לחובת הנאשם יש לציין את חומרת העבירה בה הורשע, זאת על רקע החשש שמא יסכן, מי שנכנס שלא כחוק לתחומי מדינת ישראל מתחומי הרשות הפלשתינאית, את ביטחון הציבור.

אין צורך להכביר במילים בנקודה זו באשר לפיגועים הרצחניים, אשר אירעו בעבר בתחומי המדינה ונגרמו על ידי שוהים בלתי חוקיים, אשר נכנסו שלא כדין למדינה מתחומי הרשות הפלשתינאית, פיגועים אשר גבו חיים של אזרחים רבים חפים מפשע.

לחובת הנאשם יש לציין, בנוסף, את העובדה שאין זו לו כניסתו הראשונה לתחומי המדינה, מה גם שהורשע כבר בדין בגין ביצוע עבירה דומה (ראה ת/1). זאת ועוד, נגד הנאשם תלוי ועומד מאסר על תנאי בן 4 חודשים, אשר לא היה בו כדי להרתיע את הנאשם מלשוב ולהיכנס שלא כדין לתחומי המדינה.

לטובת הנאשם יש לציין, עם זאת, את מצבה הסוציו אקונומי הקשה של משפחתו, לרבות את העובדה שאביו של הנאשם חולה במחלה קשה והנאשם הינו המפרנס היחיד של בני משפחתו (ראה נ/1). בנקודה יש להוסיף ולציין, כי אתמול נולד לנאשם בן, כפי שעולה מטיעוניו בפניי.

לדידי, שקלול הטעמים לחומרא בצד הטעמים לקולא, מצדיק התחשבות במידת מה בדינו של הנאשם, אולם אין בו על מנת להביא להתחשבות מרחיקת לכת בדינו של הנאשם, באופן שיוארך המאסר על תנאי התלוי ועומד נגד הנאשם. יודגש בנקודה זו, כי ב"כ המאשימה טענה בפניי שנסיבות אישיות חריגות הינן, לדאבון הלב, מנת חלקם של רוב הנכנסים שלא כדין לתחומי המדינה, ולפיכך יש בטענה זו, בנסיבותיו של תיק זה, על מנת להביא להתחשבות בנאשם באופן שתושת עליו תקופת מאסר קצרה, אולם אין בה על מנת להצדיק את הארכת המאסר על תנאי.

לפיכך, לסיכום, ובהתחשב גם בהודאת הנאשם בהזדמנות הראשונה, אני דנה את הנאשם כדלקמן:

למאסר בפועל לתקופה של חודש ימים.

הנני מורה על הפעלת המאסר על תנאי בן ה-4 חודשים, אשר הושת על הנאשם בת.פ. 14178-10-09, בבית משפט השלום בעכו, זאת במצטבר לתקופת המאסר בפועל הנ"ל.

סה"כ ירצה הנאשם מאסר בפועל לתקופה של 5 חודשים החל מיום מעצרו (5/2/12).

כמו כן, אני דנה את הנאשם למאסר על תנאי לתקופה של 5 חודשים למשך 3 שנים והתנאי הוא - כי לא יעבור עבירה בה הורשע, ויורשע בגינה.

ניתן בזה צו להשבת שני מכשירי הפלאפון של הנאשם – לידי הנאשם.

בשולי גזר הדין מתבקש שב"ס ליתן את הדעת למצבו הרפואי של הנאשם, כנטען על ידי הסנגור, ובהתאם ליתן לנאשם טיפול רפואי הולם.

זכות ערעור תוך 45 יום.