מדינת ישראל נ' גראיסה

החלטה

הנאשם הודה, במסגרת הסדר טיעון, בביצוע עבירה של התנהגות פרועה במקום ציבורי. הארוע נשוא כתב האישום התרחש ביום 10/1/2009 במהלך כנס פוליטי של מפלגת חדש שהנאשם הוא אחד מפעיליה. למקום הגיע המתלונן המוכר כבר פלוגתא קשה עם המגזר הערבי, וזאת בלשון המעטה, ועל כן לא יפלא כי הרוחות התלהטו ובמהלך העימות השמיע הנאשם כלפי המתלונן דברי גידוף גסים העומדים ביסוד כתב האישום.

בהתאם להסדר שבין הצדדים, לא הורשע הנאשם במיוחס לו ושרות המבחן התבקש להגיש תסקיר בעניינו.

התסקיר מפרט את נסיבות חייו של הנאשם ומלמד על אדם נורמטיבי לחלוטין, כבן 47 נשוי ואב לארבעה. הנאשם בעל השכלה אקדמית, בן למשפחה נורמטיבית, עובד כעיתונאי במשך שנים רבות וכאמור גם פעיל פוליטי. מלבד זאת עוסק הנאשם לאורך כל השנים בפעילות ציבורית בתחומים שונים ותורם לקהילה שאליה הוא משתייך.

הנאשם נטל אחריות מלאה על מעשיו, גילה מודעות לפסול שבהם ואף הביע תחושת אכזבה מכישלונו להגיב באיפוק על סיטואציה בעייתית. מן התסקיר עולה כי מדובר, איפוא, באדם חיובי ביותר שהארוע נשוא כתב האישום מהווה עבורו מעידה חד פעמית שאיננה מאפיינת את דפוס התנהגותו הרגיל, וההיפך הוא הנכון. אין צריך לומר כי אין לנאשם כל עבר פלילי וגם נסיבות העבירה, על אף שנאמרו בקונוטציה פוליטית, אינה מן החמורות ביותר מסוג העבירה נשוא תיק זה.

אין בכך כדי למעט מן הפסול המוחלט בדברים שהשמיע הנאשם ובסכנה לגלישה במדרון חלקלק כתוצאה מאמירת דברים מסוג זה בהקשר פוליטי ואולם התרשמותי היא, כי מדובר בפליטת פה בעידנא דריתחא וממילא בעיקר בכישלון נורמטיבי.

קצין המבחן ממליץ שלא להרשיע את הנאשם על מנת למנוע פגיעה בעתידו המקצועי והציבורי ולחייבו בביצוע עבודות לתועלת הציבור בהיקף של 100 שעות.

התובעת מבקשת לאמץ את המלצת קצין המבחן כלשונה. היא מדגישה את חומרת המעשה ואת הסיכון לאופי הדמוקרטי של המדינה כתוצאה ממעשים כאלה.

הסנגור מבקש להסתפק בחיוב הנאשם בחתימה על התחייבות להימנע מביצוע עבירת אלימות. הסנגור מפרט את הרקע למעשים נשוא כתב האישום. הוא מדגיש המתלונן הוא אדם פוליטי המוכר כבעל דעות בעלות תכנים גזעניים ובכך מסתמך הוא על קביעה ברוח זו בית המשפט הגבוה לצדק אשר פסל את רשימתו של המתלונן מהתמודדות לראשות עיריית נצרת-עילית מטעמים אלו וכן על דברים שאמר המתלונן במסגרת ראיון עיתונאי ואשר עוררו את חמתו של הנאשם.

דברים אלו הביאו להגשת תלונה נגד המתלונן. התלונה נגנזה אמנם אך המשנה לפרקליט המדינה הביע דעתו במכתב כי מדובר בהתבטאות חסרת טעם בלשון המעטה ומעוררת תחושת אי נוחות.

הסנגור טוען כי חיוב הנאשם בשרות לתועלת הציבור יהווה אפליה אל מול היחס שלו זוכה המתלונן. לשיטתו לא היה מקום כלל להגשת כתב האישום מאחר והדברים אינם מגיעים כדי מעשה פלילי מובהק. לשיטתו די בחיוב הנאשם לחתום על התחייבות כדי להביא את האינטרס הציבורי על סיפוקו.

הנאשם עצמו הוסיף דברים ברוח זו, הביע את כאבו על כך שנאלץ לקחת חלק בהליכים אלו ואף הדגיש הוא פעיל ציבורית ממילא והקושי שהוא רואה בחיובו לבצע שרות לתועלת הציבור הוא עקרוני ולא מעשי.

לאחר ששקלתי את הנתונים והטיעונים כפי שפורטו לעיל, סבורני כי ניתן להסתפק בנסיבות העניין בחיובו של הנאשם לחתום על התחייבות.

כפי שציינתי לעיל, מדובר בהתבטאות יחידה, בעידנא דריתחא, בהקשר בעייתי ביותר וע"י אדם שהוא ככלל אדם חיובי ביותר ואשר כשל ומעד. סבורני כי עצם קיומו של ההליך המשפטי הפלילי, על כל המשמעויות הנובעות מכך, לרבות הקביעה כי הנאשם עבר את העבירה המיוחסת לו, ובצרוף התחייבות להימנע מעבירה בעתיד, יש בהן, בנסיבות העניין, בתוך עריכת כל האיזונים הרלבנטיים כדי להביא את האינטרס הציבורי על סיפוקו.

לאור כל האמור לעיל, אני מחליטה שלא להרשיע את הנאשם.

אני מחייבת את הנאשם לחתום על התחייבות בסך 2,500 ₪ להימנע מעבירה בתוך תקופה של שנה.

אם לא יחתום על ההתחייבות ייאסר למשך 25 ימים או עד שיחתום על ההתחייבות, לפי המוקדם.

ניתנה והודעה היום ו' בחשון התשע"א, 14/10/2010 במעמד הנוכחים.

לילי יונג-גפר, שופטת

סגנית הנשיא