מדינת ישראל נ' גראייביצקי ואח'

החלטה

כתב האישום בתיק העיקרי מגוללת המדינה מסכת מפורטת של אירועים אשר מבססים לטענת המדינה את העבירות של קשירת קשר לפשע וסחיטה באיומים. מעורבים בפרשיה זו שלושה.

עניינו של כל אחד מהם נידון בשלבים אלו או אחרים בנפרד ולאור העובדה שסברתי כי לאור העובדות בכתב האישום דרך זו איננה נאותה ביקשתי להעביר את החלטתי לפרקליט המחוז על מנת לקבל עמדה.

התשובה של פרקליט המחוז הועברה לבקשתי לסנגורים. בהחלטה זו אביע עמדתי לגבי תוכן העמדה כפי שהיא מתבטאת גם היום מפי ב"כ המבקשת.

בכתב האישום, מיוחסים מכלול של פעולות אשר מבססות את טענת המדינה, את עבירת הקשר ואת עבירת הסחיטה באיומים, אני מפנה לסעיף 3 בכתב האישום.

בנוסף, לגבי הנאשם 1, הוסף כי ביום 23.3.2010 הוא התקשר פעם נוספת למתלונן ואיים עליו. כמו כן בין הנאשם 1 למתלונן יש סכסוך אזרחי, בגין חוב כספי. בכך נבדל הנאשם 1 מהנאשמים 2 ו-3.

הנאשם 3 נבדל מנאשמים 1 ו-2 בכך שבאחת ההזדמנויות שכל הנאשמים הגיעו למתלונן כדי לסחוט ממנו כסף ואיימו עליו, הנאשם 3 גם תקף את המתלונן בכך שתפס את המתלונן בחולצתו וזו בכוונה להניע אותו לתת את הכסף.

כתב האישום איננו כולל עבירה של תקיפה, אך עובדה זו מופיע בכתב האישום (סעיף 6).

בכך נבדל הנאשם 3 מנאשמים 1 ו-2.

מבלי לחזור על כל הפירוט הארוך וההחלטות שונות שניתנו, בין בערכאה זו ובין בית המשפט המחוזי, המצב נכון להיום, לגבי הנאשם 3, שהוא משוחרר ללא תנאים בכפוף לכך שנאסר עליו להתקרב למרחק של 500 מטר מעסקו של המתלונן ו-100 מטר מהמתלונן עצמו.

ההחלטה שלי לגבי נאשם 3 כי ינתן תסקיר,בוטלו על ידי ערכאת הערעור (ע"ח 37554-04-10 החלטה של כב' השופטת חיימוביץ מיום 6.5.2010).

לגבי הנאשמים 1 ו-2, המצב הוא שלגבי הנאשם 2 נתבקש תסקיר ושירות המבחן ביקש דחייה. ולגבי הנאשם 1, הוגשה הבקשה שנדונה בפניי עתה.

הסנגור עותר להשוות את תנאי מרשו לתנאי הנאשם 3.

המדינה מתנגדת וטוענת כי אין שוויון בין הנאשמים.

כאשר ביקש ב"כ המשיב 2 בדיון בפניי ב-20.5.10 לשחררו ללא תנאים או לחלופין לשחררו בתנאים שאז היו שווים לנאשם 3, הודיעה המדינה כי היא מתנגדת לבקשה וטענה כי הבקשה לא עומדת בתנאים של סעיף 52 לחוק המעצרים, לא הוצגו נסיבות חדשות, ומעבר לכך היא הסבירה שהתנאים של המשיב 3 לא היו מוסכמים על המדינה.

דיון זה התקיים לאחר הדיון שהתקיים בפני כב' השופטת חיימוביץ ביום 6.5.2010 לגבי הנאשם 3, ועל אף אי הסכמת המדינה, לא דווח לי כי המדינה הגישה בש"פ על אותה ההחלטה.

לא רק המותב כפוף להחלטות של בית המשפט המחוזי, אלא גם המדינה כפופה לאותן ההחלטות כל עוד היא איננה תוקפת אותם, בבית המשפט העליון .

לפיכך, הטיעונים ביום 20.5.10 בעניינו של המשיב 2, מעלים תחושה לא נוחה שניתן לטעון לגבי כל משיב טיעונים נפרדים בהתעלם מנתוני הבסיס של תוכן כתב האישום.

פתחתי במשיב 2, על מנת להקדים ולהסביר את עמדתי לגבי הטיעון של המדינה לגבי שלושת הנאשמים.

בהעדר בש"פ על תנאי השחרור של הנאשם 3, כפי שנקבעו על ידי כב' השופטת חיימוביץ, מהווה אותה החלטה השמן לגבי הנאשמים 1 ו-2.