מדינת ישראל נ' גראדאת(עציר)

גזר דין

הרקע

1.ביום 13.11.2013 הרשעתי את הנאשם על יסוד הודאתו שניתנה במסגרת הסדר טיעון, בעבירה של גניבת רכב לפי סעיף 413ב(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין). בהתאם לעובדות כתב-האישום המתוקן בהן הודה הנאשם, בשעות הלילה שבין התאריכים 21.8.2013 ל- 22.8.2013 במרכז הקניות "ביג" בבית-שמש גנב הנאשם רכב השייך למתלונן. באותן נסיבות, אשתו של המתלונן שכחה את מפתחות הרכב באחת החנויות במרכז הקניות. מנהלת החנות שמצאה את מפתחות הרכב העבירה אותם לידי הנאשם, שעבד במרכז הקניות כעובד ניקיון, וזאת על-מנת שיעבירם למחלקת הביטחון. הנאשם לקח את המפתחות, שם אותם בעגלתו וחיכה לשעת לילה בכדי שחניית מרכז הקניות תתרוקן והוא יוכל לאתר את הרכב. לאחר שהנאשם איתר את הרכב ופתח אותו, התקשר הנאשם לאחרים שזהותם אינה ידועה למאשימה, העביר לידיהם את מפתחות הרכב והצביע להם על מקום הרכב. האחרים נהגו ברכב, העבירו אותו לשטחים ומכרו אותו שם. בתמורה לכך, קיבל הנאשם תמורה כספית בסכום כלשהוא.

2.הסדר הטיעון בין הצדדים לא כלל הסכמה לעניין העונש. הוסכם רק כי במסגרת הטיעונים לעונש, המאשימה לא תתנגד לכך שהסנגור יתייחס לטענת הנאשם בחקירתו המשטרתית לעניין שיעור התמורה הכספית שקיבל עבוּר מעשי העבירה, וזאת בהעדר ראיות אחרות לסתור.

טיעוני הצדדים לעונש

3.המאשימה עמדה על חומרת העבירה, נסיבות ביצועה והנזק שנגרם בגינה, וטענה למתחם עונש הולם שנע בין 18 ל- 30 חודשי מאסר בפועל. המאשימה עתרה להטיל על הנאשם עונש שלא יפחת מ- 24 חודשי מאסר בפועל בגין תיק זה, וכן הפעלה מצטברת של עונש המאסר על-תנאי בר הפעלה בן 6 חודשים שתלוי ועומד כנגד הנאשם. זאת, במצטבר לעונש מאסר אותו מרצה כעת הנאשם בתיק אחר. בנוסף, עתרה המאשימה להטיל על הנאשם מאסר מותנה וכן פיצוי למתלונן בגין הנזק שנגרם לו. המאשימה תמכה טיעוניה בפסיקה שהגישה.

מנגד, בא-כוח הנאשם טען כי עוד בחקירה המשטרתית טען מרשו כי המצב הכלכלי במשפחה קשה, וכי התמורה הכספית ששולמה לו עבור ביצוע העבירה היתה 400 ₪ בלבד. הסנגור הוסיף ועמד על יתר הנסיבות לקולא ובהן: הודאת הנאשם ונטילת האחריות; היותו המפרנס היחיד במשפחתו שמצבה הכלכלי קשה; וכן העובדה שהוא מרצה כעת את מאסרו הראשון. בהתחשב בכך, בשים לב לפסיקה אליה הפנה, עתר הסנגור ל- 4-5 חודשי מאסר בפועל בגין תיק זה, וכן להפעלה של המאסר המותנה התלוי ועומד כנגד הנאשם, חלקו במצטבר וחלקו בחופף לאותו עונש.

מתחם העונש ההולם

4.על-פי סעיף 40ג(א) לחוק העונשין יש לקבוע את מתחם העונש ההולם את מעשי העבירה בהתאם לעקרון ההלימה, תוך התחשבות בערך החברתי שנפגע, במידת הפגיעה בו, בנסיבות הקשורות בביצוע העבירה ובמדיניות הענישה הנהוגה.

הערכים החברתיים שנפגעו מביצוע העבירה של גניבת רכב עניינם בהגנה על הקניין מפני נזק כלכלי הן ליחיד והן לרבים (עקב העלאת הפרמיות על-ידי חברות הביטוח), וכן בהגנה על הפרטיות ועל תחושת הביטחון האישי של בעל הרכב. בתי-המשפט עמדו לא אחת בפסיקותיהם על הצורך בנקיטת מדיניות ענישה הולמת בגין עבירה זו שהינה בבחינת מכת מדינה, על-מנת להעביר מסר מרתיע מפני ביצועה.

מנסיבות ביצוע העבירה עולה כי מפתחות רכבו של המתלונן הושמו בידיו של הנאשם על-ידי מנהלת החנות שמצאה אותם, תוך מתן אמון בנאשם שיעבירם לידי מחלקת הביטחון בהיותו עובד של מרכז הקניות. חרף זאת, הנאשם חיכה עד לשעת ערב מאוחרת על-מנת לאתר את הרכב בחנייה של מרכז הקניות ואף יצר קשר עם אחרים על-מנת שינהגו ברכב ויעבירו אותו לשטחים לצורך מכירתו, וכל זאת תמורת כסף. מכל אלה עולה כי מעשיו של הנאשם כללו ניצול לרעה של עבודתו במרכז הקניות וכן מידה של תכנון ותחכום, בשים לב לכך שהנאשם עמד בקשר מול אחרים וכן תיאם ושיתף פעולה עימם לצורך השלמת הגניבה. הנזק שנגרם כתוצאה ממעשי הנאשם כלל את העברת הרכב לשטחים ומכירתו שם באמצעות אחרים, באופן שבעל הרכב לא קיבל בחזרה את רכבו. הסיבה לביצוע המעשים היתה בצע כסף. לא נעלמה מעיניי טענת הסנגור לפיה הנאשם עצמו לא העביר את הרכב לשטחים וכי התמורה שניתנה לנאשם עבור חלקו בפרשה עמדה לטענת הנאשם על 400 ₪ בלבד. אף אם אניח כי כך היה הדבר, לא ניתן להתעלם מן העובדה שלנאשם היה חלק מהותי בביצוע מעשה הגניבה. הנאשם הוא אשר בחר לנצל לרעה את העובדה שמפתחות הרכב הופקדו בידיו במסגרת תפקידו כעובד ניקיון במרכז הקניות. הוא אשר פעל לאיתור הרכב בחניון של מרכז הקניות והוא אשר יצר קשר עם האחרים שזהותם לא נחשפה, על-מנת להעביר את הרכב לידיהם לצורך השלמת גניבתו בדרך של העברת הרכב לשטחים ומכירתו שם. לולא הנאשם, ספק רב אם הרכב המדובר היה נגנב.

5.בהתחשב בערכים שנפגעו ובעוצמת הפגיעה בערכים אלה; בהתחשב בנסיבות ביצוע העבירה, אך גם בכך שלא נלוו לה עבירות נוספות; בהתחשב במדיניות הענישה הנוהגת; ובשים לב לעקרון ההלימה כעקרון מנחה בענישה; אני סבורה כי מתחם העונש ההולם בגין העבירה של גניבת רכב בנסיבות המקרה דנן נע בין 8 ל- 24 חודשי מאסר בפועל (ראו והשוו: ת"פ (מחוזי ירושלים) 49880-03-12 מדינת ישראל נ' כסוואני (13.10.2013); עפ"ג (מחוזי ירושלים) 11136-02-13 אבו נאב נ' מדינת ישראל (13.3.2013); ת"פ (מחוזי ירושלים) 24850-08-12 מדינת ישראל נ' עתמאן (9.1.2013); ת"פ (שלום ירושלים) 14258-03-12 מדינת ישראל נ' ח'לף (22.11.2012)). לא מצאתי הצדקה לסטות ממתחם זה לקולא משיקולי שיקום, או לחומרה משיקולי הגנה על שלום הציבור.

העונש המתאים

6.אשר לגזירת עונשו של הנאשם בתוך המתחם - לקולא שקלתי את הודאתו של הנאשם; את נטילת האחריות שנלוותה לכך ואת החיסכון במשאבים ציבוריים אילו נוהלו הוכחות; את גילו הצעיר יחסית של הנאשם (כבן 22); וכן את הנסיבות האישיות עליהן עמד הסנגור ובכלל זה הקשיים הכלכליים בהם נתונים הנאשם ומשפחתו.

אל מול כל אלה, אציין כי מגיליון הרישום הפלילי של הנאשם עולה כי הוא הורשע לראשונה לפני כשנה (ביום 30.12.2012) בעבירות של גניבה והסגת גבול (ת"פ (י-ם) 31229-11-10). במסגרת אותו תיק, הוטל על הנאשם עונש מאסר על-תנאי לתקופה בת שישה חודשים שהינו בר הפעלה בתיק שלפניי. זאת ועוד; הנאשם הורשע בעבירות של גניבת רכב והחזקת כלי פריצה שבוצעו בינואר 2012. בגין אותה הרשעה נדון הנאשם ביום 13.10.2013 לעונש של שישה חודשי מאסר מאחורי סורג ובריח (בניכוי ימי מעצר), אותו הוא מרצה כעת (ת"פ (י-ם) 34962-03-12). העבירה נשוא התיק הנדון לפניי בוצעה כאשר היה תלוי ועומד כנגד הנאשם כתב-האישום בגין העבירות הנ"ל של גניבת רכב והחזקת כלי פריצה, ובהיותו של הנאשם משוחרר אותה עת ממעצר בתנאים מגבילים בגין אותן עבירות. התנהלות זו של הנאשם מעידה על זלזול והעדר מורא מפני החוק ומלמדת כי למרבה הצער, חרף גילו הצעיר ראה הנאשם לאמץ לעצמו את הדרך העבריינית. על רקע זה, מתחדד הצורך בהשתת ענישה שתרתיע את הנאשם, וכן את הרבים, מפני הישנות המעשים.

7.בסופה של שקילה, ראיתי להשית על הנאשם בגין התיק הנוכחי עונש של 11 חודשי מאסר בפועל. יוער כי אלמלא מכלול הנסיבות לקולא עליהן עמדתי לעיל, היה עונשו של הנאשם חמור יותר. מעונש המאסר בפועל הנ"ל, ראיתי להורות על ניכוי ימי מעצר החל מיום מעצרו של הנאשם בתיק זה, ועד יום 12.10.2013 (כולל). החל מיום 13.10.2013 התחיל הנאשם לרצות עונש של שישה חודשי מאסר בפועל בת"פ (י-ם) 34962-03-12 הנ"ל. לפיכך, לא ראיתי להורות על ניכוי ימי מעצר החל מאותו מועד והלאה. עונש המאסר בפועל בתיק זה, ירוצה במצטבר לכל עונש מאסר בפועל אותו מרצה הנאשם כעת. עוד אציין כי בנסיבות העניין, לא ראיתי לסטות מהכלל הקבוע בסעיף 58 לחוק העונשין לפיו עונש המאסר המותנה שתלוי ועומד כנגד הנאשם, יושת במצטבר לעונש בגין התיק הנוכחי. באשר לבקשת המאשימה להטיל על הנאשם פיצוי למתלונן – לא הובאו לי כל ראיות בעניין שווי הרכב ושאלת היותו מבוטח. בנסיבות אלה, אינני רואה לפסוק פיצוי (בלא שיש בכך, כמובן, כדי לחסום דרך לניהול הליך אזרחי מתאים).

סוף דבר

8.נוכח מכלול הטעמים שפורטו, אני גוזרת על הנאשם כדלקמן:

11 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצר מיום מעצרו בתיק זה (2.9.2013) ועד יום 12.10.2013 (כולל). יובהר כי עונש זה יצטבר לכל עונש מאסר אותו הנאשם מרצה כעת.

אני מורה על הפעלת המאסר המותנה בן 6 חודשים שנגזר על הנאשם בת"פ (ירושלים) 31229-11-10 במצטבר לעונש שהושת עליו בתיק זה, כך שבסך הכל ירצה הנאשם 17 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצר כמפורט בפיסקה א' לעיל. יובהר שוב כי עונש זה יצטבר לכל עונש מאסר אותו מרצה הנאשם כעת.