מדינת ישראל נ' גנאים(עציר)

החלטה

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של החזקת סם בכמות שלא לצריכה עצמית. מדובר בסם מסוג הרואין במשקל כולל של 13.23 גרם נטו, אשר נתפס ברכבו של המשיב, בעת שנעצר באופן אקראי על ידי שוטר.

תמצית טענות המשיב: מדובר בסם שלו המיועד לשימושו העצמי. המשיב טוען כי הוא משתמש ב-4 גרם ליום, ובמקביל הוא טוען שהוא עובד ומשתכר סך של 400 ₪ ליום.

מובן כי טענות אלה של המשיב יתבררו במהלך המשפט. בשלב זה, קיימת חזקה סטטוטורית כי החזקת סם בכמות שלא לצריכה עצמית, יוצרת מסוכנות לשלום הציבור, ובכפוף לראיות לכאורה נגד המחזיק, מקיימת עילת מעצר.

בדקתי את חומר הראיות ונחה דעתי כי קיימות ראיות לכאורה, מוצקות למדי, להרשעת המשיב בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

בהתחשב באופי העבירה, קיימת עילת מעצר כאמור בסעיף 21 (א)(1)(א) או (ב) לחסד"פ (סמכויות אכיפה - מעצרים) התשנ"ו - 1996.

על בית המשפט לבדוק אם קיימת חלופה למעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור, שפגיעתם בחרותו של הנאשם חמורה פחות כאמור בסעיף 21 (ב)(1) לחסד"פ (סמכויות אכיפה - מעצרים) התשנ"ו - 1996.

בב"ש 322/80 - מדינת ישראל נ' יחיעם אוחנה פ"ד לה(1), 359 ,עמ' 362-363 ,

התייחס בית המשפט העליון לשלב הדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים וקובע כי השופט הדן

בבקשה אינו מתייחס :

"... ואין הוא יכול להתייחס בשלב זה של הדיון למהימנותם של העדים: כל המובא בפני בית-משפט זה הוא בכתובים. בית המשפט אינו שומע עדויותיהם של הנוגעים בדבר, וממילא גם לא נערכת כל חקירה נגדית, אשר יכולה להעביר אמירותיהם של העדים במבחן הביקורת הצולבת, ומכאן כאמור הכלל האמור, שאיננו מכריעים בשלב זה באמינות הטענות..."

אולם אין זה כלל בל יעבור. בית המשפט מוסיף כי :

"...למרות שבית המשפט איננו מתייחס לאמינותם של עדים, הרי יבחן בין היתר, אם אין סתירות או פירכות הגלויות על פניהן, או אם אין ליקויים בסיסיים בהצגת הדברים ובהגיונם, שיש בהם כדי להפחית אופן מהותי ממשקלם הלכאורי של הראיות, גם אם לא מתייחסים לאמינותו של עד זה או אחר. " (שם).

גרסת המשיב, המפורטת לעיל, מעוררת תהיות, אף כי אמינותה ואמינותו של המשיב ייבחנו במהלך הדיון בתיק העיקרי. גרסה זו, לפיה המשיב משתכר בסך 400 ₪ ליום, ומשתמש ב-4 גרם הרואין ליום, מפליאה, שכן מי שנתון תחת השפעת סמים בכמות כזו, ספק אם יכול לעבוד ולהשתכר, ועוד סכומים כאלה. אולם, כאמור, שאלה זו תיבחן במהלך שמיעת הראיות.

מכאן, לחלופת המעצר המוצעת:

הסניגור הציע חלופת מעצר בבית הוריו של המשיב, ובפיקוחם.

כללית, חזקת המסוכנות הסטטוטורית וקיום הראיות לכאורה, בעבירה של החזקת סם בכמות שלא לצריכה עצמית, מחייבת מעצר עד תום ההליכים. החלטה כי אכן גרסת המשיב כי הסם מיועד לשימושו העצמי, הינה רתימת העגלה לפני הסוס, שהרי החזקה האמורה פועלת נגדו, והוא טרם הצליח לקעקע חזקה זו, ולו במקצת.

במקרים היוצאים מן הכלל, יש לשכנע את ביהמ"ש כי שחרור המשיב לחלופת מעצר לא יסכן את שלום הציבור.

מן הראוי להביא תמצית של מס' הלכות לעניין מעצר ושחרור נאשמים בסחר בסמים או בעבירות של סם שלא לשימוש עצמי.

ביהמ"ש העליון פסק בבש"פ 1879/02 רוני סלע נ' מדינת ישראל: