מדינת ישראל נ' גמליאל

החלטה

בקשה למעצר המשיב  ל_-5 ימים  לפי סעיף 13 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) התשנ"ו– 1996(להלן:"החוק") המייחסת חשד בביצוע עבירות של מעשה מגונה בקטינה באופן קונקרטי מדובר בחשד שמורה פרטי לאנגלית, נגע בגופה של קטינה בת 12 באזורים אינטימיים וזאת ביום 26.9.10

המעשים פורטו בדיון ולא ראיתי צורך לחזור על המתואר בדיון,  אלא לציין שעלה כי החשד העמיק לרקע חקירת ילדים שחיזקה את גרסת האם  וטרם מוצתה החקירה הנוגעת לחשש שהחשוד מעורב במקרים נוספים  שהם לגרסת המבקשת בגדר מקרה חמור.לאחר שבוצעו בה מעשים מגונים הפסיקה ללכת לשיעורים הפרטיים ויש חשש שבוצעו במקרים נוספים.

עילות המעצר הנטענות הן:  קידום חקירה, מסוכנות,וחשש משיבוש הליכי חקירה.

המשיב נעצר ביום 4.10.10 בשעה 02:10 

ב"כ החשוד לא חלק על כך שקיים חשד סביר סבר שיש מחדל של היחידה החוקרת  וגרס שניתן הסבר אגב המחשה ללא כוונה מינית כי הילדה צעירה מאד .

            עצם המעצר

בדיון הוצג לעיוני חומר החקירה שביסוד הבקשה.בכללו מידע חסוי שסומן בפרוטוקול כבמ/ 1 המפרט 5פעולות חקירה שנאמר שנדרשות ומחייבות את מעצר המשיב עד לסיומן, ׁ(ומידע בדבר הרשעות קודמות(.

אין מחלוקת שקם חשד סביר, ולמען הסר ספק אציין כי עיינתי בחומר, ובמידע, ומשילוב הנתונים שבפני משלב החקירה הסמויה,  עולה  לדידי חשד סביר, כנחוץ לשלב זה בחקירה ,הקושר המשיב לעבירה שיש אחיזה בחומר ואין מדובר בהשערות בעלמא. זאת בפרט לאחר שבוצעה חקירת הילדים ( במ/7 ) אך גם לרקע גרסת החשוד .

כמו כן שוכנעתי שמתקיימת עילת מעצר בהתאם לסעיף 13(א) לחוק.

קיימת מסוכנות העולה מהנסיבות וקם  חשש משיבוש (פעולה מספר 5 בדו"ח הסודי)

קיימת עילת קידום החקירה כי הדו"ח הסודי, מצביע על פעולות חקירה שחלקן לא ניתן לקיום "באורח סביר" אלא כשהחשוד במעצר . קיימת עילת "מסוכנות" כי קיים יסוד סביר לחשש שהמשיב יסכן את בטחונו של אדם, את בטחון הציבור   

ער אני לסעיף 13(ב) לחוק, אולם, נוכח המידע, והנסיבות הנ"ל, מצאתי שיש לעצור את המשיב ,ולא ניתן להשיג, בשלב זה, את מטרת המעצר בדרך שפגיעתה בחירות המשיב פחותה .לא ניתן להעדיף, בשלב זה,  את שחרורו בערובה על מעצרו . חלופה לא הוצגה בפניי.

משך המעצר

בשים לב לאמור מצאתי צורך במעצר לצורכי חקירה , אף אם לא למלוא התקופה זאת  בשים לב בין היתר לטענות הסנגור, לצורך לפקח על החקירה ולאיזון מול זכויות החשוד לפיכך  ייעצר  המשיב עד ליום  6.10.10 שעה 09:00 .

ט. הפרסום

1. בסוף הדיון התבקש איסור פרסום, לא ראיתי להיעתר  לבקשה לאיסור פרסום שמו של המשיב הנחשד בפלילים

2. זאת משלא הוצגו בפני , באופן משכנע נימוקים לסטות מהכלל לפיו דיון גם בנוגע לחשוד בהליך פלילי הוא פומבי  כלל זה נובע מעקרון פומביות הדיון, המעוגן בסעיף 3 לחוק יסוד: השפיטה ובסעיף 68(א) לחוק בתי המשפט,  וגם מחמת עקרון חופש הביטוי ראה גם  (בש"פ 5759/04 תורג'מן נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(6) 658, 664 (2004) (להלן: עניין תורג'מן)). אכן, ברור שפרסום שם של אדם הנחשד בביצוע עבירה פלילית ,צפוי להסב נזק  לכבודו ולשמו הטוב ועל כך אין מחלוקת אלא שבכך לא היה כדי לשנות את הכלל

3. אכן ובשים לב לטענות הסנגור, לבית המשפט ההיתר לחרוג מהכלל  בהתקיים תנאי סעיף 70(ה1)(1) לחוק בתי המשפט לפיו "(ה1) (1)   בית משפט רשאי לאסור פרסום שמו של חשוד שטרם הוגש נגדו כתב אישום או פרט אחר מפרטי החקירה, אם ראה כי הדבר עלול לגרום לחשוד נזק חמור ובית המשפט סבר כי יש להעדיף את מניעת הנזק על פני הענין הציבורי שבפרסום".( הדגשה לא במקור א.ב.)

4. ברם, נטל השכנוע בדבר התקיימות חריג המצדיק איסור פרסום על המבקש לאסור פרסום פרטים מזהים ומדובר בנטל כבד  לאור סעיף החוק הנ"ל הנטל לשכנע בדבר התקיימות שני התנאים: א. עלול להיגרם  לו " נזק חמור " ב. אך גם לשכנע שבמאזן השיקולים "יש להעדיף את מניעת הנזק על פני הענין הציבורי שבפרסום"