מדינת ישראל נ' גלר (עציר ה )

החלטה

בפניי ערר על החלטת בית משפט השלום בתל-אביב מיום 14/4/2011, שלפיה הוא הורה על שחרורה של המשיבה בערבויות ולמעצר בית מלא. כמו כן, הורה על איוורור בעניינה של המשיבה כל יום לשעתיים. קראתי חומר ושמעתי טיעונים. דינו של הערר להתקבל. אסביר: הבאתי בחשבון ואני פותח בכך את עברה הנקי של המשיבה. אולם, זה אינו חזות הכל. מדובר במשיבה אשר כבר קיבלה הזדמנות מבית המשפט. לא הייתה מחלוקת בפניי על ראיות לכאורה, ולכן אומר דברים מתוך החומר שבפניי: ביום 21/3/2011 שוחררה המשיבה למעצר בית מלא על-ידי בימ"ש השלום בת"א בפיקוחו של מר יוסף צאלח. והנה, ביום 24/3/2011 התקשר הערב עצמו והודיע למוקד המשטרתי שהמשיבה הפרה את מעצר הבית. שוטרים שהגיעו למקום לא איתרו אותה. אם בכך לא די, הרי ביום 25/3/2011 בשעה 06:50, שוב התקשר הערב למוקד המשטרתי ודיווח כי המשיבה עוד לא חזרה הביתה. אני מבין בין השורות מביטוי כזה, שאין מדובר ביציאה נקודתית לצורך חיוני שאי אפשר לדחותו, אלא כפי שאמרתי, היא עוד לא חזרה הביתה. ביום 28/3/2011 היינו מדובר ביום שלישי של הפרה לכאורית, ברח' לבנדה 30 בתל-אביב – שזו איננה כתובת מעצר הבית – אותרה המשיבה באקראי על-ידי המשטרה ונעצרה.

היינו, שלא כפי שטען הסנגור, אין מדובר בהפרה אחת. מדובר בהפרה במשך שלושה ימים, כל יום עומד בפני עצמו, ולבל נטעה: כאשר בית המשפט משחרר לחלופת מעצר של מעצר בית, אין לכך חריגים, אלא אם קבע בית המשפט. כל יום עומד בפני עצמו. לא זו אף זו, אלא שכאמור, הערב מדווח שהמשיבה עוד לא חזרה הביתה. כלומר, הפרה של ממש נמשכת באחד מהימים הללו.

הוראת בית המשפט לגבי שחרור לחלופת מעצר אסור שתהיה אות מתה. אם כך יהיה, לא ניתן יהיה לנקוט חלופות מעצר, לא כל שכן שאין מדובר בהפרה נקודתית כאמור. בנסיבות אלה, לא היה מקום לשוב ולתת אמון במשיבה על-ידי החלטת שחרור, כאילו דבר לא אירע.

זאת ועוד, לחובת המשיבה שלפניי אמנם אין עבר פלילי, ואולם על פי גיליון הרישום הפלילי פתוחים בעניינה 34 תיקי משטרה. שאלתי את ב"כ העוררת שבפניי בעניין התיקים נשוא כתב האישום שבפניי שבו עשרה אישומים, והיא אמרה שעשרה אלה נכללים בתיקים הפתוחים. גם אז לחובת המשיבה נכון ליום 15/3/2011, פתוחים עוד 24 תיקי משטרה. אני מפנה לתיקים הפתוחים, רובם בעבירות סמים, ובנוסף הרי אין מחלוקת שכל מסת התיקים הזאת מהווה בפני עצמה עילת מסוכנות. הדברים ידועים על פי פסיקת בית המשפט העליון. זאת ועוד, אני מפנה תשומת לב לאישום התשיעי שבפניי שלפיו לכאורה החזיקה המשיבה סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל נטו של 9.84 גרם שלא לצריכה עצמית. מדובר בכמות גדולה. אישום זה לבדו מקים מסוכנות בעניינה של המשיבה.

בית משפט קמא הורה בהחלטתו בין השאר, הוראה בעניין שירות המבחן. אינני נכנס לשאלה לגבי העיתוי של ההוראה הזאת, האם הוא נכון עתה, אם בכלל. ואולם, אלך עם החלטת בימ"ש קמא בהקשר זה. אין מניעה לפי אותה החלטה שיהיה קשר עם שירות המבחן. שירות המבחן הוא שיביע את דעתו לגבי התועלת בקשר כזה לגבי המשיבה במצבה כפי שהוא היום. כל מי שרואה את המשיבה באולם בית המשפט, והניסיון השיפוטי מצטרף לכך, יכול לשאול את אותה שאלה. אך מעבר לכך – ניתן לבקש תסקיר משירות המבחן כפי שהורה בימ"ש קמא, אך בשלב הראשון למנוע סיכון לציבור. יש להורות על מעצרה של המשיבה, לבקש את אותו תסקיר משירות המבחן כפי שהורה בית משפט קמא, ואז לשקול האם נכון להורות על שחרורה – כאשר עברה נקי – או שמא אי אפשר לעשות זאת. כרגע לאור הנתונים דלעיל, אין מקום לעשות זאת אף בלא תסקיר שיעריך את מצבה. הרי חלופת מעצר נוסתה, ונכשלה בעניינה שוב ושוב ושוב.

על כן, אני מקבל את הערר ומורה שהמשיבה תיעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדה.

עם זאת, לאחר שיתקבל תסקיר שירות המבחן, ולפי האמור בו, ובהתאם לשיקול הדעת של בימ"ש קמא, ככל שימצא לנכון, יוכל בימ"ש קמא לשקול האם לשוב ולהורות על שחרורה של המשיבה, אם לאו, הכל לפי המידע והנתונים שבפניו באותו הזמן לאחר קבלת התסקיר.

סוגיה אחרונה טכנית היא מועד הדיון בבימ"ש קמא. בימ"ש קמא ככל הנראה קבע את מועד הדיון לקבלת תסקיר ליום 1/6/2011, וזאת בהתאם להחלטת השחרור שנתן. בנסיבות אלה, וכאשר הוריתי בשלב זה על מעצרה של המשיבה, נכון הוא להקדים את מועד הדיון בבימ"ש קמא, ועל כן הוא יקיים דיון לאחר קבלת תסקיר בעניינה של המשיבה ביום 17/5/2011 שעה 08:30.

למועד זה מתבקש שירות המבחן להגיש תסקיר בעניינה של המשיבה.

אין בהחלטה זו משום הבעת דעה כלשהי בשאלה האם לאחר קבלת תסקיר תשוחרר המשיבה, אם לאו.

המזכירות תשגר העתק החלטתי לשירות המבחן.

ניתנה והודעה היום י"א ניסן תשע"א, 15/04/2011 במעמד הצדדים.

גלעד נויטל, שופט

הוקלד על ידי: כנרת גולן התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: