מדינת ישראל נ' גליואת(עציר) ואח'

החלטה

בפניי בקשה למעצרם של המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדם עפ"י סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי [סמכויות ואכיפה] מעצרים התשנ"ו-1996.

כנגד המשיבים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות הגורמות חבלה ממש – עבירה לפי סעיף 380 ו- 382 (א) לחוק העונשין תשל"ז-1977, פציעה בנסיבות מחמירות – עבירה לפי סעיף 334 ו- 335 (א) (2) לחוק העונשין תשל"ז-1977, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו – עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין תשל"ז-1977, תקיפה בנסיבות מחמירות- עבירה לפי סעיף 382 (א) לחוק העונשין תשל"ז-1977 ובנוסף בהתייחס למשיב 1 בלבד – גם עבירת איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין תשל"ז-1977.

מכתב האישום עולה כי בתאריך 1/2/10 תקפו המשיבים את המתלוננת שהיא אחותו של המשיב 1 וביתו של המשיב 2 בצוותא חדא בכך שהמשיב 2 סטר לה בפניה, היכה אותה באמצעות אלה מעץ עד שהאלה נשברה על רגלה הימנית, ובמקביל היכה המשיב 1 את המתלוננת באמצעות ידיו בפניה ובמצחה, ולאחר מכן נטל את שברי האלה בה הוכתה ע"י המשיב 2, היכה את המתלוננת באמצעותם ותוך כדי שהוא מאיים עליה בפגיעה שלא כדין בגופה באומרו כי ישבור את ידיה. במקביל נטל המשיב 2 מסמר מתכת והמשיך להכות את המתלוננת באמצעותו בכל חלקי גופה.

כן נטען כי המשיבים היכו את המתלוננת כאמור במשך שעה ארוכה, לקחו ממנה את מכשיר הפלאפון שלה, וכלאו אותה שלא כדין בתוך אחד מחדרי הבית. לאחר שהמתלוננת השתמשה במכשיר טלפון נוסף שהיה ברשותה והתקשרה למשטרה, הגיעו שוטרים למקום והמשיבים יצאו לקראתם, שאלו אותם מי הזמין משטרה, והמשיב 2 הודיע לשוטרים כי לא קרה דבר וכי הם טעו בכתובת, והמשיב 1 אמר לשוטרים כי אין אף אחד בבית. לאחר שהשוטרים שמעו את צעקותיה של המתלוננת, אמר המשיב 2 כי מדובר ברעשים של בית, המשיבים סירבו לפתוח את דלת החדר, בו הייתה כלואה המתלוננת, והשוטרים פתחו את חלון החדר ואפשרו למתלוננת לצאת מן החלון.

בכתב האישום נטען כי כל זאת עשו המשיבים כדי להכשיל את השוטרים כשהם ממלאים את תפקידם עפ"י חוק.

כן נטען כי תוצאה ממעשי המשיבים איבדה המתלוננת את הכרתה למס' שניות וכן נגרמו לה חבלות של ממש ופציעות בדמות פצע עמוק ליד עין שמאל, פצע בפה ובשיניים ונפיחות בברך.

כשלושה חודשים עובר לאירוע האמור, תקפו המשיבים את המתלוננת בכך שהיכו אותה באמצעות ידיהם בבטנה.

בכתב האישום צוין כי את המיוחס למשיבים ביצעו המשיבים על רקע התנגדותם שהמתלוננת תצא מהבית בחדשם כי היא מתרועעת עם גבר אשר אינם מאשרים.

ב"כ המשיבים ציין כי הוא מסכים לקיומן של ראיות לכאורה ולקיומה של עילת מעצר. בהתייחס למשיב 1 ביקש ב"כ המשיבים כי יינתן תסקיר שירות מבחן בעניינו, וזאת על מנת להציע חלופת מעצר. בהתייחס למשיב 2 הציג ב"כ המשיבים 3 ערבים, כאשר החלופה שהוצעה היא שהמשיב 2 ישהה במעצר בית מלא בביתו של אחד מהם, והשניים האחרים ישמשו כגיבוי באם הערב הראשון יאלץ לצאת מביתו.

ב"כ המבקשת מתנגד לבקשה, ואף מתנגד לפנות לשירות המבחן לקבלת תסקיר בעניינם של המשיבים, וזאת לאור חומרת העבירות המיוחסות להם.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים וכן את הערבים המוצעים, איני סבורה כי ניתן בשלב זה לשחרר את המשיב 2 לחלופת מעצר.

אמנם התרשמתי מנכונותם של הערבים לסייע, ואולם בשלב זה נוכח חומרת העבירות ומשמדובר בעבירות של אלימות במשפחה, סבורני כי טרם אשקול שחרורם לחלופת מעצר, יש מקום לקבל את תסקיר שירות המבחן.

על כן, אני מורה על הגשת תסקיר מעצר בהתייחס לשני המשיבים עפ"י הקבוע בסעיף 21א לחוק, כאשר בתסקירו יתייחס שירות המבחן לחלופה שהוצעה וכן לכל חלופה אחרת שתוצג בפניו.

אני קובעת להמשך דיון לאחר קבלת תסקיר מעצר ליום 24/2/10 שעה 09:30.

המזכירות תשלח עותק מההחלטה לשירות המבחן.

המשיבים ישארו במעצר עד למתן החלטה אחרת, ויובאו לדיון שנקבע באמצעות שב"ס.

ניתנה והודעה היום כ' שבט תש"ע, 04/02/2010 במעמד הנוכחים.

עירית קויפמן, שופטת

שם הקלדנית: אלינור ב.