מדינת ישראל נ' גלושטיין

החלטה

במסגרת הסדר טיעון בין הצדדים תוקן כתב האישום נגד הנאשם ויוחסו לו עבירות הסגת גבול, גניבה, זיוף ונסיון לקבל דבר במרמה. העבירות הללו מתבססות על מסכת עובדתית המתוארת בכתב האישום המתוקן על יסוד ארועים שהתרחשו ב- 5.7.2009. הנאשם, יליד 1989, הנו הנכד של הבעלים של הדירה אליה נכנס. סבו, שהיה המתלונן בתיק, הוא הבעלים של המחאות שהנאשם גנב וזייף וניסה לפדות.

לאחר הודאתו של הנאשם בעובדות האמורות, הופנה בהסכמת הצדדים לשרות המבחן מתוך מגמה לבחון את שאלת הרשעתו.

שרות המבחן הגיש בעניינו של הנאשם שני תסקירים. האחד לקראת הדיון שהתקיים ביום 5.11.2012 בו נסקרו ע"י שרות המבחן נסיבותיו האישיות של הנאשם ומצבו האישי המיוחד מאד. שרות המבחן הסתמך גם על חוות דעת ואבחונים שנעשו לנאשם ע"י גורמים מקצועיים אחרים וכן על מסגרות טיפוליות שהנאשם הגיע אליהם ביוזמת הוריו ובמסגרת הטיפולים המיוחדים שנזקק להם כבר מגיל צעיר יחסית.

מצבו הרפואי הנפשי של הנאשם בא לידי ביטוי גם בנתונים פיזיים אשר הכבידו ומכבידים עד היום על ניהול אורח חיים שגרתי ע"י הנאשם.

ניתן להתרשם שהגם שבני משפחתו של הנאשם והוריו מעורבים בניסיונות וטיפול בנאשם, נצברו אצל הנאשם תסכולים קשים ותחושות קיפוח שככל הנראה עומדים ביסוד מעשיו המתוארים בכתב האישום המתוקן.

קיום נעשים מאמצים גדולים מאד בתחום השיקום של הנאשם ושרות המבחן קיבל על עצמו בתסקירו הראשון להמשיך במעקב אחר הנאשם לאחר ההליכים הטיפוליים שהוא משולב בהם.

בתסקיר השני שהוגש לקראת הדיון שהתקיים אתמול, מדווח שרות המבחן על הבעיות הקיימות אצל הנאשם לצד הטיפול שהנאשם מקבל בשיחות פרטניות ובטיפול קבוצתי ובהדרכה צמודה. אין ספק שהנאשם נזקק להשקעה רבה מאד כדי להביא אותו לקרבת המקום שבו מצויים בני גילו שהם בריאים ונורמטיביים.

שרות המבחן התלבט ביחס לשאלת ההרשעה נוכח הנסיבות המיוחדות של הנאשם ונוכח עברו הנקי והדרך שעליו עוד לעבור כדי לפלס את דרכו בחיים. מנגד, שרות המבחן, שהיה ער לחומרת המיוחס לנאשם, מצא שהנאשם איננו פנוי לביצוע של"צ. לכן חרף התרשמותו של שרות המבחן שלהליך המשפטי היתה השפעה מדרבנת ומסייעת בשינוי המוטיבציה של הנאשם לכיוון של עשיה לשיקומו, נאלץ – כך אני מפרשת זאת – להמליץ על עונש הרתעתי והעמדתו של הנאשם בצו מבחן בעל אופי פיקוחי.

המאשימה טוענת כי אין לבטל את הרשעתו של הנאשם נוכח חומרת המעשים ונוכח מיהות קורבנם. ב"כ הנאשם מדגיש דווקא את הקושי הנוסף שיעמוד בדרכו של הנאשם עם הרשעתו וזאת מעבר לקשיים שקיימים ממילא ושאיתם מתמודד הנאשם.

הנאשם בדבריו הסביר שביקש להתנדב לשרות צבאי חרף המכשולים הפיזיים שעומדים בדרכו לכך ואז הובהר לו שקיומו של ההליך הפלילי עצמו מסכל כל אפשרות גיוסו לצבא.

אין ספק שמדובר בעבירות שכל אחת מהן היא חמורה וצבירתן בוודאי מייצרת תמונה חמורה של הפרת חוק. בית המשפט, עם זאת, איננו בודק רק את תוכנו של סע' העונשין שנאשם הפר. הנסיבות והרקע לביצוע המעשה הם המגדירים, בסופו של דבר, את מהות מעשה העבירה שביצע הנדון ומהם נגזרת חומרתה הספציפית של העבירה הנדונה.

מבלי להקל ראש כהוא זה מחומרת המעשים שעשה הנאשם, נראה כי שילובם של נסיבות חייו האישיות והסיבות שבעטיין ביצע את המעשים, מאפשרים התיחסות מקלה יותר במקרה הנדון בהשוואה לחומרת העבירות ברמה העיונית והתאורטית.

התמונה בכללותה, כשהיא מורכבת מן המעשים מן הצד האחד ומן הנאשם על כל מיוחדותו מן הצד האחר, מאפשרת לבית המשפט להטות את מרכז הכובד לכיוון שיקומו של הנאשם ולכיוון של המנעות מהצבת מכשול נוסף בדרכו של הנאשם.

בכך אין לומר שבית המשפט התעלם מהאינטרס הציבורי המובהק שבהגנה על הערכים שבהם פגע הנאשם בשעה שעבר את העבירות. אלא יש בכך לומר ששיקומו של הנאשם, שעשה את מה שעשה על הרקע המיוחד שלו, הינו חלק מאותו אינטרס ציבורי. שיקומו של הנאשם, כפי שהוא נחזה להיות בר סיכוי טוב היום, והרצון לשיקום זה, הינם אחד הכלים שישרתו את האינטרס הציבורי במובן זה שהנאשם ישולב כאדם נורמטיבי בציבור, מועיל ואינו מזיק.

לכן, גם אם במבט שטחי ניתן לטעון שעבירות מן הסוג הנדון הן חמורות מידי מכדי שבית המשפט יסכים לביטול ההרשעה, נראה לי שמבט מעמיק יותר וגם מבט הצופה את העתיד ומכוון לשיפורו של הנאשם בעתיד, תומך בביטול ההרשעה. בדרך כלל נצבת לפני בית המשפט השאלה האם ההרשעה כשלעצמה עלולה לפגוע בעתידו של הנאשם. לעיתים, והמקרה הנדון מתאים, השאלה היא אם ההרשעה עצמה לא תהיה בבחינת "הקש" הנוסף המיותר שיטה את חייו של הנאשם. כאמור, נראה שבמקרה הנדון עלולה הרשעה להיות זאת שנותנת בסופו של דבר את מכת המחץ לסיכויי הנאשם לשיקום של ממש ולהיטמעות בחברה באופן נורמטיבי.

נראה כי שרות המבחן היה ממליץ על של"צ אילו היה מגיע למסקנה שאפשר להטילו על הנאשם. אינני רואה סיבה ליתן לנקודה זו משקל יתר. כל הליכי השיקום שבהם מעורב הנאשם כרוכים בהשקעה של זמן לא קצר והם נותנים כבר את אותותיהם לשיפור. לכן, אינני נזקקת לצו של"צ כעונש מוחשי לאיזון התוצאה המתבקשת נוכח מהות העבירות שביצע הנאשם. גם העובדה שלא ניתן להטיל מאסר על תנאי נגד הנאשם ללא הרשעתו, איננה מובילה אותי לשיקול שיש בהכרח להרשיעו לצורך הטלת עונש זה, הן משום ששיקומו של הנאשם חשוב בעיני יותר מהצורך להטיל עונש מסוג של מאסר על תנאי, והן משום שחלפו למעלה מ- 3 וחצי שנים מאז ביצוע העבירות ואין טענה שהנאשם עבר עבירה כלשהי נוספת מאז. מכאן, שהנאשם כבר עמד בתקופת תנאי מקסימלית על פי החוק ולא מעד.

נוכח כל האמור, אני מחליטה לבטל את הרשעת הנאשם ומצווה שהנאשם יעמוד במבחן פיקוחי במשך שנה מהיום.

ניתנה היום, כ"ג אדר תשע"ג, 05 מרץ 2013, במעמד הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: