מדינת ישראל נ' גלבר

החלטה

הבקשה נדחית, ובכל הכבוד היא אף מקוממת.

מדברי ב"כ הנאשם עולה כי חרף ידיעתו כי הדיון לא יידחה, בחר (כך!) שלא להתייצב, עקב חוסר חשיבות דיון זה לעומת דיון אחר.

הגם שביהמ"ש מכיר בחשיבותו של תיק רצח, הרי שמשלא ניתנה דחייה היה על ב"כ הנאשם להודיע לנאשם כי עליו להתייצב בעצמו ולבקש דחייה, או – לחילופין – שלא ליטול הייצוג בתיק בו איננו יכול לייצג.

כידוע לב"כ הנאשם, חוק סדר הדין הפלילי קובע מפורשות כי בדיני תעבורה ניתן להרשיע את מי שלא התייצב לדיון, בהעדרו, ובנימוקיו של ב"כ הנאשם לא מצאתי כל עילה לחרוג מהוראה זו. יתר על כן – חריגה מהוראה זו בשל העובדה שב"כ הנאשם סבר כי דיון זה חשוב פות מדיון אחר, תפתח פתח לא סביר לכל עו"ד לשלקול לאיזה דיון להגיע ולאיזה לא, מתוך ידיעה כי בסופו של יום הפגם שנגרם עקב היעדרו ממילא יתוקן.

בנוסף, ולסיום, אין בפי המבקש טענה כנגד האישום גופו, וממילא אין בבקשה כדי לבסס הנחה שההרשעה נעשתה בטעות (ב"ש (מחוזי ירושלים) 8935/09 כדורי נ' מדינת ישראל).

ניתנה היום, י"ח אב תש"ע, 29 יולי 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: