מדינת ישראל נ' גלאם

החלטה

בפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו, לפי סעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה מעצרים), התשנ"ו-1996.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו 6 אישומים.

ארבעה מהם בעבירות של סחר בסם מסוכן בצוותא חדא;

שניים מהם בעבירות של נסיון לסחר בסם מסוכן;

ב"כ המשיב לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה בכל הנוגע לאישומים 1-3 בכתב האישום וטען להעדרן של ראיות לכאורה באישומים 4-6.

משהסכים ב"כ המשיב לקיומן של ראיות לכאורה לאישומים 1-3 ממילא הסכים לקיומה של עילת מעצר סטטוטורית ועתר לקבלת תסקיר מעצר בענינו של המשיב בהתחשב בעובדה כי המשיב נעדר עבר פלילי.

ב"כ המבקשת טען לקיומן של ראיות לכאורה לכל העבירות המיוחסות למשיב, והתנגד לשליחתו של המשיב לקבלת תסקיר תוך שהוא עותר למעצרו כבר בשלב זה עד תום ההליכים ומפנה את בית המשפט לכתב האישום המלמד כי המשיב לכאורה מעורה ונגיד במידה רבה למקורות הסחר בסם, לריבוי האישומים, לאמירות של המשיב כפי שמצויות בתיק החקירה המלמדת על מעורבות עמוקה בעולם הסם. וטען כי גם שהמשיב צעיר ועברו נקי, נשקפת ממנו מסוכנות מוגברת, נוכח מידת מעורבותו בפרשה ונוכח הופיין של העבירות המיוחסות לו.

אשר לשאלת הראיות, ב"כ המשיב טוען כי בכל הנוגע לאישומים 4-6, כל שיש בידי התביעה הינה עדות הסוכן אשר אינה נתמכת בכל ראיה חיצונית לרבות הקלטת השיחות של הסוכן עם המשיב.

ב"כ המשיב טוען כי עסקינן בסוכן עבריין שאין לקבל את דבריו ככזה ראה וקדש. כי לסוכן מניע ברור "לספק את הסחורה" שכן הובטחו לו טובות הנאה ממשיות והעובדה כי גרסתו זו אינה נתמכת בכל ראיה חיצונית, מקשה על היכולת ליתן בה אמון ולבסס עליה קיומן של ראיות לכאורה.

ב"כ המבקשת טען לקיומן של ראיות לכאורה והפנה את בית המשפט להודעותיו של הסוכן אשר די בהן לעמדתו כדי להוות תשתית ראייתית לכאורית מספקת לצורך מעצרו של המשיב, שכן בעבירות מן הסוג הזה אין דרישה לקיומה של תוספת ראייתית.

עוד הפנה ב"כ המבקשת להלכה הידועה כי בשלב המעצר עד תום ההליכים בית המשפט אינו מכריע בשאלת מהימנותם של העדים והכרעה זו שמורה להליך הפלילי העיקרי.

אשר לאישום השישי טען ב"כ המבקשת כי האישום נתמך בשיחה שהוקלטה ותומללה בין הסוכן לבין המשיב שעסקה בעניני סמים ממנה עולה מפורשות כי המשיב טוען באזני הסוכן כי מוכר פלטות חשיש לגיל ברנס בסכום של 2,800 ₪ בגלל שגיל ברנס במעצר בית והמצב קשה לו ומאחר והוא במעצר בית צריך לדאוג שגם ירוויח 400-500 ₪ על מכירת הסם.

לאחר ששמעתי טיעוני ב"כ הצדדים בענין זה באתי לכלל מסקנה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למשיב גם באישומים 4-6.

על פי ההלכה הפסוקה דין כוחה הראייתי של עדותו של סוכן משטרתי לשמש בסיס להרשעה בפלילים כדין עדותו של כל עד אחר ואין בעצם העובדה שהוא שימש סוכן מודיע משטרתי כדי ליטול ממהימנותו או ממשקלם הראייתי של דבריו.

עוד נקבע כי סוכן משטרתי שבמסגרת משימתו נוטל חלק בביצועה של עבירה אינו הופך להיות שותף לביצוע ועדותו אינה טעונה תוספת ראייתית כלשהי.

השימוש בסוכן משטרתי שהינו עבריין הוכר כ"רע הכרחי" להתמודדות עם הפשיעה בכלל ופשיעת הסמים בפרט, אשר הינה פשיעה שמעצם טיבה נעשית בחדרי חדרים, תוך שלכל המעורבים בה יש אינטרס ברור שלא להחשף.

הפעלתם של סוכני משטרה סמויים הוכרה כנשק הכרחי ולגיטימי במלחמה נגד הפשע החמור ובארצנו אין כל משמעות בכל הקשור להרשעתו של מי שביצע בפועל את מעשה העבירה, אפילו אם בוצעה העבירה בעקבות הדחה מצידו של הסוכן, ובכל מקרה המבצע נושא באחריות פלילית למעשיו.

ככל שתתקבל טענת ב"כ המשיב כי עסקינן בסוכן מדיח, הרי שהענין יבוא לידי ביטוי, בשלב גזירת העונש ולא בעת הזו.

זאת ועוד, איני סבורה כי על פניו ניתן להצביע על פגמים שנפלו במהימנות הסוכן שכן בתיק קיימים אישומים נוספים, המבוססים בראש ובראשונה על עדות הסוכן ומקבלים חיזוק ותמיכה בלתי מסויימת בראיות חיצוניות, כך שהרושם שאין עסקינן במי שמעליל ובודה מעשיות על המשיב.