מדינת ישראל נ' גלאם(אסיר)

החלטה

כנגד המשיב הוגש כתב אישום בגין עבירת התפרצות לבניין שאינו מקום מגורים או תפילה, וגניבה – עבירה לפי סעיף 407(ב) לחוק העונשין; תקיפת שוטר בשעת מילוי תפקידו; וכן הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו – עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין.

עפ"י העובדות המפורטות בכתב האישום המתוקן, ביום 9.11.10 התפרץ המשיב אל גן ילדים בעת שהילדים וצוות הגננות היו בחדר אחר, וגנב את תיקה האישי של גננת העובדת במקום אשר הכיל, בין היתר, כסף וכרטיס כספומט. משהבחינה בו הגננת בשעת מעשה, אחז המשיב בתיק ונמלט מהמקום תוך שהוא מפיל בסמוך לגן אחד מכפכפיו אשר נעל. באותו מעמד, החלה הגננת לרדוף אחריו ועובר אורח אשר נחלץ לעזרתה, רדף ברכבו אחר המשיב אשר זרק את התיק במהלך מנוסתו. עוד נטען בכתב האישום, כי ביום 10.11.10 הגיעו שני שוטרים באמצעות ניידת לביתו של המשיב ועכבו אותו לצורך חקירה בתחנת המשטרה בגין חשד כי ביצע עבירות פליליות שלא קשורות לתיק דנן. השוטרים הכניסו את המשיב אל תוך הניידת וסגרו את הדלת, ואולם הלה פתח את חלון הניידת, הוציא את ידו החוצה דרך החלון ופתח את הדלת. כאשר ניסה אחד השוטרים למנוע מהמשיב לצאת מהניידת תוך שאחז בו בידו, ניער המשיב את ידו וניסה לסגור את דלת הניידת על ידו של השוטר אשר עקב כך, הרפה מאחיזתו. השוטר השני יצא לקראת המשיב על מנת למנוע את בריחתו, ובתגובה לכך הכה בו המשיב באגרופיו בפלג גופו העליון ובידיו. בסופו של דבר, ברח המשיב מהשוטרים בריצה.

במקביל להגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים נגדו.

המבקשת טוענת, כי יש בידיה ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות למשיב, והפנתה לצורך העניין להודעות שנגבו מהגננת ושני השוטרים. כמו כן טוענת המבקשת, כי מתקיימת עילת מעצר נוכח המסוכנות לביטחון הציבור, הגם שמדובר, לגבי האישום הראשון, בעבירת רכוש. בנוסף טוענת המבקשת, כי שחרור המשיב ממעצר עלול לגרום להתחמקותו מהליכי משפט על רקע העובדה כי המשיב הורשע בעבר בהפרת הוראה חוקית, ובשים לב לכך כי במקרה המתואר בכתב האישום המתוקן, ברח המשיב משוטרים. לסיום טוענת המבקשת, כי שחרור המשיב עלול להביא לשיבוש הליכי משפט והשפעה על עדים על רקע העובדה שעדות התביעה העיקריות (בעבירת ההתפרצות) מוכרות לו והוא יודע היכן הן נמצאות.

לעומת זאת טוען הסנגור, כי אין ראיות לכאורה כנגד המשיב, וכי תיק החקירה מלמד על מספר מחדלי חקירה אשר יש בהם כדי לשמוט את הבסיס מקיומן של ראיות לכאורה, ולכל הפחות, להפחית מעוצמתן באופן ממשי. כך למשל טוען הסנגור, כי לא נערך מסדר זיהוי בין הגננת לבין המשיב, אף לא מסדר תמונות; לא נלקחו טביעות אצבע מהתיק של המתלוננת ומהכפכף שנמצא בגן; לא נבדקו עקבות של גז פלפל אשר הותז לטענת השוטרים על המשיב; ולא נגבתה הודעה מאת השוטרים לגבי פרטי הלבוש של האדם אשר תקף אותם.

עוד טוען הסנגור, כי המשיב הותקף ביום מעצרו ע"י שוטרים, אך השוטרים לא נחקרו על כך ולכן, מדובר בסיבה מוצדקת לביטול כתב האישום ביחס לעבירת תקיפת השוטרים. לסיום טוען הסנגור, כי לא מתקיימת במקרה דנן עילת מעצר, שכן אחת העבירות המיוחסות למשיב היא בגין רכוש, ברם נסיבות ביצוע העבירה כנטען בכתב האישום אינן מלמדות על תחכום, שיטתיות, עבודה בצוותא או כל נסיבה אחרת המלמדת על מסוכנות, ואילו עברו הפלילי של המשיב בשנים האחרונות אינו מתייחס לעבירות רכוש.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ועיינתי בחומר החקירה - אני בדעה, כי מתקיימות ראיות לכאורה לגבי כל אחד מהאישומים המפורטים בכתב האישום המתוקן.

בתיק החקירה יש הודעות של עדי ראיה לגבי כל אחד מהאירועים המתוארים בכתב האישום - הגננת ושני שוטרים – אשר זיהו אותו כעדי ראיה, נקבו בשמו, ומסרו כי הם מכירים אותו. בהקשר זה יש להדגיש, כי אי ביצוע מסדר זיהוי חי או מסדר תמונות לצורך זיהוי של המשיב – שהנן פעולות חיוניות לטענת הסנגור - אינו משנה מהגדרת העדויות הקיימות בתיק כראיות לכאורה. השאלה, איזו השלכה יש לאי ביצוע פעולות אלו על סיכויי ההרשעה של המשיב, מקומה להתברר בשלב שמיעת הראיות ולא כעת.

כמו כן רואה אני להוסיף, כי אין לומר שטענת האליבי אשר נטענה על ידי המשיב לגבי האירוע הראשון, היא טענה מוצקה אשר שומטת את הבסיס הראייתי מתחת למעורבותו באותו אירוע. כזכור, המשיב השליך את יהבו על הודעת נהג המונית, עמו נסע לטענתו ביום האירוע הראשון. אלא שנהג המונית לא זיהה את המשיב ולא זכר אם נסע עמו באותו יום, וכל מה שאישר בעדותו היה כי ביצע את מסלול הנסיעה בין עכו לכפר יאסיף משעות הבוקר ועד שעות אחה"צ.

לסיכום, אני קובעת כי ישנן ראיות לכאורה להוכחת האישומים המיוחסים למשיב.

התקיפה וההכשלה של השוטרים מקימים עילת מעצר מכוח מסוכנות. אף ההתפרצות לגן הילדים וגניבת התיק של הגננת מלמדים על מסוכנות מסוימת על רקע העובדה כי המשיב בחר לבצע את זממו שעה שהגן היה בשעת פעילות, ויודעים אנו עד כמה עלולה התקלות עם אחרים בשעת מעשה להיות מסוכנת.

עברו הפלילי של המשיב הוא עשיר וכולל, בין השאר, עבירות רכוש, אלימות, לרבות תקיפת שוטרים, בריחה ממעצר וממשמורת חוקית, הדחה בחקירה ושיבוש הליכי משפט, ועבירות לפי פקודת הסמים לרבות שימוש וסחר בסמים.

על בסיס הנתונים שפירטתי לעיל, אני קובעת כי קיימת עילת מעצר מכוח מסוכנות וחשש להתחמקות מהליכי שפיטה.

היה ותוצע חלופת מעצר, היא תישקל לאחר הגשת תסקיר מעצר.

במעמד זה, ולאור טענת הסנגור כי המבקשת לא חקרה את טענת המשיב לגבי תקיפתו על ידי שוטרים ביום מעצרו – אני מורה למבקשת להעביר את העניין לבדיקת מח"ש.

תיק החקירה הוחזר לב"כ המבקשת.

סיכומו של דבר, עד להחלטה אחרת בתיק דנן, ייעצר המשיב עד תום ההליכים נגדו.

ניתנה והודעה היום כ"א כסלו תשע"א, 28/11/2010 במעמד הנוכחים.

ג'ני טנוס, שופטת

החלטה