מדינת ישראל נ' גית

הכרעת דין

הנאשם קיבל דוח ברירת משפט בגין שימוש בפל' נייד ללא דיבורית. במועד ההקראה בטרם הנאשם היה מיוצג, כפר בעובדות ואמר כדלקמן:

"עצרתי קראתי לבן דוד שיצא מהחנות, זה לא נכון שדיברתי בנסיעה, זה לא נכון שאמרתי לו שיוותר לי".

לגרסה זו אין כל זכר בעדותו של הנאשם, אשר אמר כי לא שוחח כלל בטלפון. הנאשם לא הציג תדפיס שיחות טלפון התומכות בעדותו ומעבר לכך אין ספק כי תשובה זו לאישום שונה במהותה מעדותו בבית המשפט.

מנגד, מופיעה עדותו של השוטר אשר נשמעה מהימנה. העובדה כי השוטר לא זכר את המקרה שאירע לפני שנה וחצי אין בה כדי לפגוע במהימנותו, נהפוך הוא אם היה אומר שהוא זוכר הייתי חושדת בתשובתו שכן לא מדובר באירוע חריג ויוצא דופן. נכון הדבר שהשוטר העיד בתחילה כי עמד, אולם עדותו זו נסמכה על התנהגותו באופן כללי בעת שאוכף עבירות, כאשר עומת מול הדוח בו רשם שנסע, הסכים כי מה שרשם זה מה שהיה ולכן אני לא מוצאת בכך סתירה מהותית שפוגמת במהימנותו.

בנוסף, על פי הדוח שהוגש ת/1 הנאשם הגיב כדלקמן:

"רק לא טלפון, לפני שבוע קיבלתי דוח ומהיום תוותר לי ואני לא אדבר יותר".

הנאשם אישר כי אמר את המשפט הראשון בתגובתו, אך טען כי לא אמר לשוטר שיוותר לו. משאושרה תגובתו של הנאשם אם כי באופן חלקי, אני נוטה להאמין כי גם המשפט השני בתגובתו נכון, כמו כן הנאשם לא סתר את הטענה של השוטר כפי שהועלתה בנסיבות שברגע שהבחין בשוטר הוא הרים את ידיו ביאוש מעל ראשו. הנאשם העיד כי לא דיבר בטלפון והחליט שלא לדבר עוד ואף לא להחזיק לאחר שהבין מדברי שלי שבוע קודם כי גם החזקה ללא שיחת טלפון היא עבירה. אולם תיק מס' 2649-10-12 שהנאשם הסכים לחשוף בפניי מתייחס לעבירה שבוצעה כשבוע לאחר העבירה נשוא כתב אישום נוכחי ואף הדיון בה התרחש ב 5.11.12, כך שהחלטתו של הנאשם להקפיד ולא לדבר בפל', יתכן והתקבלה על ידו מאוחר לחודש נובמבר ולא בעת ביצוע העבירה הנוכחית ונראה כי הנאשם מטעה או למצער התבלבל בין האירועים השונים.

אני מוצאת בעדותו הלא מהימנה של הנאשם תמיכה בראיות המאשימה ועל כן לאחר שהזהרתי עצמי מפני עדות יחידה אני מוצאת לקבוע כי המאשימה עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח מעל ספק סביר את העבירה שיוחסה לנאשם.

ניתנה והודעה היום ו' תשרי תשע"ד, 10/09/2013 במעמד הנוכחים.

מרים קסלסי, שופטת

גזר דין

הנאשם בפני הורשע לאחר ניהול הוכחות בשימוש בפל' נייד ללא דיבורית בעת שהרכב בתנועה. מדובר בעבירה שמינית מסוגה. לו הנאשם היה משכיל לשלם הדוח ולא לבקש להישפט, כי אז גם עבירה תשיעית, עשירית או מס' 60 כשהיא ברירת קנס יכול היה לשלם קנס מקורי מבלי שיש חשיבות לעברו התעבורתי.

אולם משביקש להישפט והורשע אין בית המשפט כפוף לקנס המקורי. נוכח עברו התעבורתי המכביד של הנאשם והיות העבירה, עבירה חוזרת באופן חריג אף ביחס לנאשמים אחרים אני מקבלת את דרישת המאשימה להשית על הנאשם קנס כספי ופסילה בפועל.

אני דנה איפוא את הנאשם לעונשים הבאים:

1.לתשלום קנס בסך 1,500 ₪ אשר ישולם ב-5 תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מיום 10.10.13. היות ואני משיתה על הנאשם גם פסילה בפועל, לא מצאתי לנכון להשית עליו כפל קנס שכן עונש זה מושת על מי שמורשע ולא מבוקשת לגביו פסילה.

2.לפסילה מלקבל ו/או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של חודש.

הנאשם יפקיד רישיונו או אישור משרד הרישוי על העדר רישיון במזכירות בית המשפט לא יאוחר 3.11.13.

הוסבר לנאשם כי חובתו להפקיד רישיונו במזכירות ביהמ"ש שאם לא כן, מחד יהא פסול מלנהוג ומאידך תקופת הפסילה לא תיחשב אלא מיום הפקדת הרישיון.

הנאשם מוזהר שהעונש המקובל על נהיגה בפסילה הוא מאסר בפועל.

3.לפסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של שלושה חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים.