מדינת ישראל נ' גירשברג(עציר)

החלטה

בהמשך להחלטת ביהמ"ש מיום 01.09.2010 במסגרתה הורה ביהמ"ש על מעצרו של המשיב עד למתן החלטה אחרת על רקע הגשת כתב אישום, המייחס למשיב ביצוע עבירות של תקיפה סתם, תקיפת זקן הגורמת חבלה של ממש- שתי עבירות, החזקת אגרופן או סכין, אי קשירת כלב ואי שימת מחסום.

בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 1.9.2010 (סגן הנשיא, כבוד השופטת דרורה בית אור) נקבע, כי קיימות ראיות לכאורה ואף עילת מעצר בעניינו של המשיב. יחד עם זאת, הורתה על בקשת תסקיר מעצר אשר יבחן חלופת מעצר בעניינו של המשיב.

במסגרת התסקיר מיום 15.09.2010, ממליץ השירות לשקול את שחרורו של המשיב בתנאים וזאת על אף קיומה של רמת סיכון בעניינו ולאור הערכתם כי שהות ממושכת במעצר עלולה להביא להתדרדרות במצבו התפקודי ולהקשות עליו לאחר מכן בניהול אורח חיים תקין .

השירות בחן את הערבים המוצעים- אביו של הנאשם ובת זוגו אשר הציעו עצמם כחלופת מעצר עבורו והתרשם כי האב מהווה עבור המשיב דמות משמעותית, סמכותית ומציבת גבול ברור להתנהגות. בנוסף להערכתם, אביו ובת זוגו מעורבים לעומק בחייו ומודעים למאפייניו ולדפוסי התנהלותו, מבינים את מצבו המשפטי ואת המשמעות של היותם חלופת מעצר.

השירות המליץ לשחרר את המשיב בתנאי מעצר בית מלא בבית אביו תחת פיקוחו ופיקוחה של בת זוגו של אביו, לסירוגין, הטלת ערבויות כספיות גבוהות ופיקוח מעצר שירות המבחן למשך חצי שנה.

ב"כ המבקשת חזרה על בקשתה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים כנגדו. נטען כי מדובר בעבירות חמורות ביותר וכן נטען כי לאור העולה מהתסקיר כי אביו ובת זוגו מתכוננים לשוב ולהתגורר בבית בו התגורר המשיב טרם מעצרו, הנמצא בסמוך למקום מגורי המתלוננים וכן לאור העובדה כי אביו של המשיב עובד, אין מקום לשחרורו לחלופה המוצעת.

ב"כ המשיב מנגד, עתר לאמץ את המלצת שירות המבחן. נטען כי חומרת העבירות אינן מצדיקות מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים, כאשר נמצאה חלופה ראויה שיש בה כדי לאיין את מסוכנותו.

דיון ומסקנה

אין ספק כי מדובר בכתב אישום חמור ביותר המייחס למשיב תקיפת שני אנשים מבוגרים, באמצעות סכין ופציעתם וכל זאת משום ש"העזו" להעיר לו בנוגע לכלבו אשר הסתובב חופשי ללא רצועה וללא מחסום.

קיומן של ראיות לכאורה בנוגע למעשים המיוחסים למשיב, מעידות על כך כי מדובר באדם המהווה סכנה לציבור ומשכך דינו להיעצר עד תום ההליכים בעניינו.

לעניין זה אפנה לפסיקה שהובאה ע"י המאשימה בבקשת המעצר-

בש"פ 2181/94 איליה מיכאלי נ' מ"י – במסגרתו נקבע כי בהעדר נסיבות יוצאות דופן הכלל הוא, כי מי שיעשה שימוש בסכין לפגיעה בחברו, ייעצר עד תום ההליכים.

וכן נקבע בבש"פ 1113/95 אוסמה ווחיד נ' מ"י -כי השימוש בסכין לצורכי פתרון סכסוכים, מצדיק החזקה במעצר עד תום ההליכים.

כאמור בבקשת המעצר, מדובר במשיב אשר לחובתו עבר פלילי אף בעבירות אלימות.

שירות המבחן אמנם ממליץ בסופו של יום על שחרורו בתנאי מעצר בית אולם, מדווח בתסקירו כי המשיב מסר שהוא נוטה להתרגז בקלות במצבי כעס ואף אביו של המשיב מסר כי הוא מודע לכך שהמשיב שותה אם כי לדבריו לא באופן מופרז. האב מסר בנוסף כי לעיתים מתקשה המשיב להגיב באופן חיובי לסמכות ובמצבי תסכול עלול להגיב בחוסר סבלנות ועצבנות.

אף השירות התרשם כי קיימת רמת סיכון בעניינו וכן להערכת השירות, במצבי כעס, המשיב עלול להגיב באופן אימפולסיבי תוך קושי להפעיל שיקול דעת.

באשר לחלופה, לא שוכנעתי כי יש ביכולתה להציב גבולות למשיב וזאת לאור העובדה כי אביו של המשיב עובד וכן לאור העולה מהתסקיר כי בכוונת אביו ובת זוגו לעבור להתגורר בבית בו התגורר המשיב טרם מעצרו הנמצא בסמוך למקום מגורי המתלוננים.

מדובר באירוע של אלימות גם מילולית וגם פיזית, שהופנתה כלפי אנשים מבוגרים על ידי אדם צעיר, אלימות חמורה שבא היה גם שימוש בסכין וכתוצאה מכך אף נפצעו שני מתלוננים בידיהם.

אשר על כן ולאחר שנתתי דעתי לטיעוני ב"כ הצדדים, תסקיר שירות המבחן ובפרט על רקע המעשים המיוחסים למשיב, שוכנעתי כי אין מקום לשחרר את המשיב בתנאי הערובה שהוצעו ועל כן, הנני מורה על מעצרו עד לתום ההליכים כנגדו.