מדינת ישראל נ' גינזבורג

החלטה

מונחת בפניי בקשה לפסילת המשיבה מהחזיק רישיון נהיגה עד תום ההליכים המשפטיים נגדה, לפי סעיף 46 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א – 1961 (להלן: "פקודת התעבורה"), בשל עבירה של נהיגה בשכרות, כשריכוז האלכוהול בליטר אחד של אויר נשוף הינו 775 מיקרוגרם.

לטענת המבקשת, אמנם, עברה של המשיבה אינו מכביד אולם, לאור כמות האלכוהול שנמדדה בגופה, פי שלוש מהכמות הקבועה בחוק, מהווה הדבר סיכון עבור עצמה ועבור שאר המשתמשים בדרך.

לטענת הסניגור, המשיבה לא הושפעה מכמות האלכוהול שהייתה בגופה וזאת ניתן ללמוד ממבחני הביצוע שנערכו לה, בהם עמדה בהצלחה.

עוד טוענת המשיבה, כי על בית המשפט להתחשב בעובדה כי עברה התעבורתי קל ולא מכביד.

עוד ובנוסף, לטענת המשיבה, יש להתחשב בעובדה שהיא נתפסה בחניון ובכוונתה היה להזיז את הרכב מחניון בתשלום לחניון אחר.

אציין, כי למשיבה נערך שימוע בו במקום על ידי קצין משטרה, ולאחריו היא נפסלה לתקופה של 30 ימים. כמו כן, רכבה הושבת לתקופה של 30 ימים.

דיון

בבואו לדון בבקשה לפסילת רישיון הנהיגה עד תום ההליכים, על בית המשפט לבחון ראשית, האם קיימות בשלב הזה ראיות לכאורה המבססות את האשמה המיוחסת למשיבה; ושנית, יש לבדוק האם יש בהמשך נהיגתה של המשיבה כדי לסכן את הציבור.

אציין, כי לאחר שבחנתי את חומר הראיות בתיק הגעתי למסקנה כי בשלב זה קיימות ראיות לכאורה, שיש בהן כדי להביא להרשעתה של המשיבה בדין.

בהתאם לחומר הראיות שהוצג בפניי עולה כי אמנם המשיבה ביצעה בהצלחה את מבחני הביצוע אולם, היא הודתה ששתתה שתי כוסות יין. בנוסף, על פי תוצאות בדיקת הינשוף שנערכה למשיבה נמצא בגופה ריכוז אלכוהול הגבוה פי 3 מהכמות המותרת.

ביחס למסוכנות, הרי שבמקרה דנן יסוד המסוכנות בא לידי ביטוי הן בסוג העבירה והן בריכוז האלכוהול שנמדד בגופה של המשיבה.

נהיגת רכב כאשר ריכוז האלכוהול הינו כמעט פי 3 מהריכוז המרבי המותר, מלמדת על מסוכנות בנהיגתה של המשיבה ועל בית המשפט מוטלת החובה להגן על ציבור המשתמשים בדרך מפני הסכנה האמורה.

אכן, לא נעלמה מעיני העובדה כי עברה של המשיבה קל. אולם, אין בכך, במקרה דנן, בכדי למנוע פסילת רישיונה עד לתום ההליכים. שכן מי שנתפס נוהג בשכרות ברמה כה גבוה יש בכדי למנוע את המשך נהיגתו המסכנת וזאת באופן מיידי וזאת גם אם עברו התעבורתי קל (ראה: בש"פ 1965/07 רדליך נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 06.03.07).

יפים לענייננו, דברי כב' השופט א' לוי בבש"פ 10865/06 ישעיהו נ' מ"י (פורסם בנבו, 14.01.07) "....נגד העורר ניצבות ראיות לכאורה לכך שנהג בעת שהיה בגילופין. בתקופה שבה הולך וגדל מספרן של תאונות הדרכים הנגרמות בעטיים של נהגים שיכורים, לא ניתן להשלים עם התנהגות מופקרת זאת, הואיל וכרוך בה מחיר דמים אותו נדרש הציבור הרחב לשלם כמעשה של יום יום. כדי לקדם את הרעה, יש לנהוג בנהגים מסוג זה ביד קשה, ובכלל זה פסילתם מלנהוג ברכב מנועי גם בטרם הוכרע דינם על ידי בית המשפט המוסמך".

לאור האמור לעיל, הגעתי למסקנה כי יש להורות על פסילת רישיונה של המשיבה עד תום ההליכים המשפטיים נגדה וכך אני מורה.

בהתאם לסעיף 50(ב) לפקודת התעבורה, אני קוצב את תקופת הפסילה למשך 6 חודשים שימנו מיום הפסילה המנהלית.

היות ורישיונה של המשיבה מופקד במשטרה, על המשטרה להעביר את הרישיון להפקדה במזכירות בית המשפט.

ניתנה היום, כ' אייר תשע"ד, 20 מאי 2014, בהעדר הצדדים.