מדינת ישראל נ' גיוסי(עציר)

החלטה

לפניי בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

נגד המשיב הוגש בתיק העיקרי כתב אישום ביום 16.5.13 המייחס לו עבירות של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה; היזק לרכוש במזיד; והחזקה/שימוש בסמים לצריכה עצמית.

בתמצית, העובדות עליהם מתבסס כתב האישום הם כדלהלן:

ביום 11.5.13, בסמוך לשעה 23:00, נהג י.ח.ג. (להלן: "המתלונן") ברכב בעיר העתיקה יחד עם אשתו, אשר הייתה בהריון בחודש השמיני, מכיוון בב חוטה לכיוון שער האריות. באותה עת ישב המשיב בצד דרך "ויה דה לה רוזה" בעיר העתיקה, כשעישן סיגריה המכילה סם מסוג חשיש. בסמוך לשעה 23:10 הבחין המשיב ברכבו של המתלונן ובדגל ישראל המתנוסס עליו, הרים אבן גדולה ויידה אותה בעוצמה ממרחק של מספר מטרים בודדים לעבר השמשה הקדמית של הרכב. האבן פגעה בשמשה בצד הנוסע, וכתוצאה מכך נופצה השמשה והזכוכיות נפלו על המתלונן ועל אשתו.

על בסיס מכלול המעשים הללו, הוגש כתב האישום בו מיוחסות למשיב העבירות המפורטות לעיל.

בבקשתה של המבקשת למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו, נטען כי בידי המבקשת ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למשיב, ובין השאר, הודאת המשיב לביצוע המיוחס לו. כמו כן נטען כי העבירות המיוחסות למשיב מקימות עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996 (להלן: "החוק"). כמו כן מציינת המבקשת בבקשתה כי למשיב עבר פלילי, הכולל הרשעה אחת בעבירת סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, בגינה הוטלו עליו חמישה חודשי מאסר בפועל.

בדיונים שהתקיימו לפניי הודיע ב"כ המשיב כי לצורך הדיון בבקשה שבנדון, אין הוא חולק על כך כי קיימות ראיות לכאורה לעבירות המיוחסות לו וכי עקב כך גם קיימת עילת מעצר; והדיונים שהתקיימו התמקדו כולם בשאלת האפשרות לשחרורו של המשיב לחלופת מעצר.

לשם גיבוש החלטה בבקשה, הוזמן תסקיר מעצר, אשר הוגש ביום 17.6.13. מעיון בתסקיר עולה כי המשיב הינו בחור כבן 29, רווק, תושב ירושלים, אשר עובר למעצרו עבד באופן לא סדיר עם אחיו כיועץ מס. למשיב עבר פלילי, כשלחובתו הרשעה קודמת בגין עבירת סיכון אדם בנתיב תחבורה משנת 2001, עת היה בן 16, בגינה ריצה חמישה חודשי מאסר בעבודות שירות. מאז ועד היום לא נפתחו למשיב תיקים נוספים.

לדברי המשיב, כפי שמסרם לקצינת המבחן, החל לצרוך סמים מסוג חשיש לפני כארבע שנים על רקע חברתי; והמשיב שלל בפניה פגיעה בתפקודו התעסוקתי. עם זאת מסר, כי בעקבות לחצי משפחתו, ובעיקר אחותו הבכורה, פנה לפסיכיאטרית לצורך קבלת עזרה בהפסקת השימוש. ממידע שהתקבל מהפסיכיאטרית המטפלת במשיב באופן פרטי עולה כי המשיב נמצא בטיפולה מאז חודש ספטמבר 2012, הגיע אליה כשסובל מנדודי שינה, מחשבות שווא ומחשבות פרנואידיות. כמו כן תואר חוסר תפקוד בולט במישורי חייו השונים, לצד שימוש בסמים מסוג חשיש. הפסיכיאטרית החלה בטיפול תרופתי במשיב ולדבריה חל שיפור במצבו, אך עדיין המשיך לצרוך סמים.

במפגש עם קצינת המבחן התייחס המשיב לאירוע אשר בגינו נעצר כפועל יוצא מהיותו תחת השפעת סמים מסוג חשיש, אם כי ציין כי מאז מעצרו אינו משתמש בסמים ומעונין לשמור על ניקיון מסמים. כמו כן הביע נכונות להשתלב בטיפול בתחום זה.

בשל אופי העבירה בו מואשם המשיב, ועל רקע הרשעתו הקודמת בגין עבירה דומה, וכן, קיומם של דפוסים אימפולסיביים ותוקפניים, השימוש בסמים, חוסר תפקוד תעסוקתי, הרקע הפסיכיאטרי הרלבנטי, והיותו בעל עמדות הנותנות לגיטימציה לשימוש באלימות במצבים מסוימים, בוצעה הערכת סיכון בתחום האלימות, תוך שנלקח בחשבון גם תפקודו התקין של המשיב עד לפני כחמש שנים וגם מערכות תמיכה משמעותיות בתוך משפחתו המתנגדות לאלימות. כפי שמצוין בתסקיר, "בשקלול נתוניו אלה עולה כי קיים סיכון בינוני להמשך התנהגות אלימה שחומרת תוצאותיה צפויה להיות בינונית אף היא".

בעת הכנת התסקיר האמור, ביקש המשיב להשתחרר לחלופת מעצר בבית הוריו ובפיקוחם. משיחה עם אחותו הבכורה של המשיב ובעלה עלה כי בני המשפחה חוששים מפני המשיב ומפני האפשרות כי ייתכן שאינו בריא בנפשו ועלול להיות מסוכן (ובין היתר, על רקע העובדה כי אחד מאחיו מאושפז בבית חולים פסיכיאטרי לאחר שאובחן כי סובל מסכיזופרניה, וזאת לאחר שביצע רצח של ילד בן 10), ועל כן הודיעה המשפחה כי היא אינה מוכנה לשחרורו של המשיב לידיה, ואינה יכולה לערוב לכך כי לא יהיה אלים או לא יפר את תנאי מעצרו. בתסקיר צוין כי אחותו של המשיב הדגישה בשיחה עם קצינת המבחן את רצון המשפחה כי המשיב ישתלב בטיפול מתאים למצבו.

על בסיס כל האמור, ההצעה לשחרורו של המשיב לחלופת מעצר בבית הוריו ירדה מן הפרק, ובדיקות השרות התמקדו באפשרות של שחרור לתוכנית טיפולית. לפי האמור בתסקיר, קצינת המבחן הגיעה למסקנה כי בטרם ניתן יהיה לשקול המלצה לשילובו של המשיב במסגרת טיפולית כלשהו בתחום הסמים, יש צורך באבחון פסיכיאטרי על מנת לקבוע האם המשיב סובל ממחלת נפש והאם יש צורך בטיפול מתאים בתחום בריאות הנפש.

בהתאם למסקנה זו, הוזמנה חוות דעת פסיכיאטרית, אשר הוגשה ביום 7.7.13. לפי חוות הדעת האמורה, המשיב אינו סובל ממחלת נפש ולא מנסה להציג את עצמו ככזה. כמו כן צוין כי בעת ביצוע המעשים המיוחסים לו לא היה המשיב במצב פסיכוטי, לא פעל תחת השפעה של מחשבות שווא או קולות, אלא מתוך הכרה מלאה, עם גרסה מגובשת.

לאור מסקנות חוות הדעת הפסיכיאטריות, הודיע השירות כי לדעתו יש לשקול בחיוב חלופת מעצר במסגרת קהילה טיפולית כחלופה המתאימה לצרכיו הטיפוליים של המשיב ואשר גם מפחיתה את הסיכון מצדו כלפי הציבור; ועל כן, תואם למשיב ראיון קבלה לבדיקת התאמתו לטיפול גמילה בקהילת "אלפתאם" בטייבה.

בתסקיר משלים מיום 16.9.13, דיווח שירות המבחן כי עמד בקשר עם קהילת אלפתאם, וכי המשיב אכן התקבל למוסד האמור, ואף נקבע מועד לקליטתו. על בסיס האמור חזר השירות על המלצתו לשחרר את המשיב לקהילה בתנאים של שהייה טיפולית, כאשר להערכתו של השירות, באמצעותה ניתן יהיה לצמצם את הסיכון שבמצבו. כמפורט בתסקיר המשלים, מדובר בתכנית טיפולית בת שנה, כאשר בשלושת החודשים הראשונים לשהייתו של המשיב בקהילה, אין יציאה לחופשות או ביקורי בית, ולאחר תקופה זו של שלושה חודשים מתבצעת הערכה של המטופל לגבי מוכנותו ליציאה לחופשות; ובכל מקרה, היציאות לחופשות הינן בכפוף לאישור בית המשפט. בסיום שנת הטיפול, צפוי כי המטופל ישולב בהוסטל לתקופה נוספת בת חצי שנה. כמו כן הומלץ בתסקיר על הטלת צו פיקוח מעצר השירות על מנת שניתן יהיה לעקוב אחר השתלבותו של המשיב בקהילה.

לאחר קבלת תסקיר המשלים האמור, התקיים בפניי דיון נוסף, בו חזרה המבקשת על עמדתה שלא לקבל את המלצת השירות לחלופת מעצר, וזאת משתי סיבות מצטברות: ראשית, לאור המסוכנות הממשית הנשקפת מהמשיב, כפי שמצוין בתסקיר עצמו; ושנית, מאחר שנקבע לא אחת בפסיקת בית המשפט העליון, כי שיקולי גמילה יהיו רלבנטיים, אם בכלל, רק לאחר הרשעה וקביעת עונשו של נאשם, ברם לא בתקופת מעצרו. אי לכך, ומאחר שההליך העיקרי בכתב האישום נגד המשיב נמצא כעת בעיצומו, אין מקום לשקול חלופת מעצר שתבוסס רובה ככולה על שיקולי גמילה.

בתגובה טען ב"כ המשיב כי הפסיקה עצמה מכירה בחריגים להלכה האמורה, כפי שסוכם בבית המשפט העליון על ידי כב' השופט י' עמית בבש"פ 1981/11 מדינת ישראל נ' סויסה (21.3.11) (להלן: "פרשת סויסה"), וזאת, כאשר קיימים סיכויים טובים להצלחת הליך הגמילה וכאשר הליך הגמילה מסוגל לתת מענה הולם למסוכנות הנשקפת מן הנאשם. בתמיכה לעמדתו, אף הגיש ב"כ המשיב אסופה של פסקי דין, בהם התקבל העיקרון כי ניתן יהיה לשחרר נאשם לחלופת מעצר במסגרת טיפולית אף בשלב המעצר, בהסתמך על החריגות האמורות שנקבעו בפרשת סויסה. במקרה דנן, טוען ב"כ המשיב כי המשיב כבר הביע את רצונו לגמילה ומוכן לשתף פעולה ככל שיתבקש, ובנוסף, תנאי השהייה של המשיב במוסד סגור, כדוגמת קהילת אלפתאם, אכן נותן מענה הולם למסוכנותו, ככל שקיימת, ובפרט לאור העובדה המצוינת בתסקיר כי בשלושת החודשים הראשונים לא תינתן למשיב כל אפשרות לצאת מתחום המוסד, אף לא לחופשות לבית משפחתו. אי לכך, מבקש ב"כ המשיב כי בית המשפט יאמץ את המלצת השירות וישחרר את המשיב לחלופת מעצר בהתאם להמלצה האמורה.

דיון והכרעה