מדינת ישראל נ' גיוסי ואח'

החלטה

לא מצאתי בשלב זה של חקירה לחייב את נציג המבקשת להשיב ולחשוף פרטי חקירה מוכמנים, על פי טענתו.

ניתנה והודעה היום א' כסלו תשע"א, 08/11/2010 במעמד הנוכחים.

דורון חסדאי, שופט

החלטה

נדחה לעיון ולמתן החלטה שתינתן בהמשך.

ניתנה והודעה היום א' כסלו תשע"א, 08/11/2010 במעמד הנוכחים.

דורון חסדאי, שופט

החלטה

1.בפני בקשה להארכת מעצר שניה של החשודים (להלן: "החשודים"), למשך 14 ימים.

החשודים נעצרו לראשונה ביום 3/11/2010.

החשודים 1 ו-2 נחשדים ברצח עלי עראר ז"ל ביום 5/8/2010 ובנסיון לרצח חמזי עראר ביום 12/9/2010 והחזקת נשק שלא כדין.

החשודים 3 ו-4 נחשדים בהחזקת נשק שלא כדין.

2.כמו כן נטען בבקשה, כי שחרור החשודים יביא לשיבוש הליכי חקירה – ויסכן בטחונו של אדם, או את בטחון הציבור וכן כי קיים חשש להימלטות מאימת הדין. במהלך הדיון הוצג לעיוני חומר חקירה עליו מתבססת הבקשה, ובכלל זה מידע חסוי שסומן בפרוטוקול מב/1 – מב/3 כמפורט שם ולפיו פורטו פעולות החקירה הנדרשות והמחייבות לכאורה מעצר החשודים עד לסיומן.

3.כמו כן, במהלך הדיון ובמענה לשאלת ב"כ החשודים, הציג נציג המבקשת מסמך בכתב ידו, אשר סומן על ידי מב/4.

4.נציג המבקשת השיב לשאלות ב"כ החשודים כמפורט בעמודים 1-5 לפרו'. לאחר החקירה סיכמו הצדדים טיעוניהם כמפורט בעמ' 5 ו-6 לפרו'.

5.ב"כ החשודים טען, בין היתר, כי המדובר בהארכת מעצר שניה שעל בית המשפט לנהוג בזהירות יתר. המדובר בארבעה חשודים שכל חטאם הוא השתייכותם למשפחת ג'יוסי. לדבריו, לשיטת המבקשת היא ידעה על מעורבות החשודים בעבירת הרצח ונסיון הרצח ובעבירת האמל"ח מזה כ-3 חודשים ויש להביע תמיהה מדוע התמהמה במעצרם של החשודים. לחלופין, טען ב"כ החשודים, כי יש לנהוג בזהירות ובמידת פיקוח מוגברת ביחס לחקירה וככל שבית המשפט לא יורה על שחרור החשודים, אין מקום להארכת מעצר בכל מנין הימים המבוקש.

6.לאחר שבחנתי את הבקשה ובכלל זה את חומר החקירה והמידע החסוי שהובא לעיוני, שוכנעתי כי קיים חשד סביר שהחשודים עברו את העבירות המיוחסות להם בבקשה וכי מתקיימת עילת מעצר כנגדם בשל העובדה כי:

קיים יסוד סביר לחשש ששחרור החשודים או אי הארכת מעצרם יביא לשיבוש הליכי חקירה או משפט.

קיים יסוד סביר לחשש שהחשודים יסכנו את בטחונו של אדם, את בטחון הציבור והכל כקבוע בסעיף 13 (א) לחוק.

כמו כן, נוכח היות החשודים תושבי טול כרם, קיים חשש אף להימלטות מאימת הדין.

7.בבש"פ 11109/03 שקארנה נ' מדינת ישראל פ"ד נח (2) 350, נפסק, בין היתר, כי חשד סביר "יכול שיתבסס על ראיות שיש בהן להצדיק מעצר לצורך השלמת החקירה המשטרתית אך לא בהכרח יהיה בהן כדי לבסס ראיות לכאורה להמשך מעצר עד תום ההליכים.... הדגש במעצר חשוד מושם על הצורך בביצוע חקירה משטרתית בעוד החשוד עצור. חקירה זו, היא העומדת במרכזה של העילה, מידת הפגיעה בחקירה היא שתבחן אל מול זכותו של העצור לחירות".