מדינת ישראל נ' גיאט ואח'

החלטה

נגד הנאשמים הוגש כתב אישום, בו יוחסה להם עבירה של מעשי פזיזות ורשלנות, לפי סעיף 338(א)(7) לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן- החוק), בטענה כי התרשלו בעת עריכת ברית מילה לתינוקם של המתלוננים.

ביום 13.6.12, בהחלטה מפורטת, דחיתי טענותיו של ב"כ הנאשם 2 בדבר אכיפה בררנית, וכן טענתו כי כתב האישום אינו מגלה עבירה, וקבעתי כי המונח "טיפול כירורגי" הנקוב בחוק, יכול להכיל בתוכו גם את ברית המילה.

יחד עם זאת ציינתי בהחלטתי "עם זאת, על המאשימה להבהיר האם טענת הרשלנות מתבססת אך ורק על העובדה שהנאשם 2 היה מתלמד ללא נסיון מעשי בעריכת ברית מילה, ועל העובדות המפורטות בסעיף 5 לעובדות כתב האישום, או על טענות נוספות הקשורות באופן ביצוע ברית המילה, שאז יהיה עליה לפרטן בכתב האישום".

יצוין, כי מאחר והנאשם 1 לא נכח בדיון בו הועלו הטענות המקדמיות, לאחר תקופה פנה סנגורו בבקשה לפסלות שופט, ומשזו נדחתה, אך נקבע כי אין בהחלטה מיום 13.6.12 כדי למנוע העלאת טענות מקדמיות אחרות, טען ביום 22.4.13 לקיומו של פגם או פסול בכתב האישום או לחילופין קיומה של הגנת זוטי דברים לפי סעיף 34 יז' לחוק.

לטענת הסנגור, בכתב האישום נכללו עובדות שאינן רלוונטיות, הקשורות בוועדה לפיקוח על מוהלים, ולא צוין הקשר ביניהן לבין האישום. כמו כן, טען כי המאשימה לא ביקשה לתקן את כתב האישום בעקבות החלטת מותב זה, כך שהטענה היא כי הרשלנות התבטאה בכך שעורך ברית המילה היה מתלמד ללא נסיון, ועל כן אין כל משמעות לתוצאות ברית המילה, מה גם שבענייננו לא נגרם לתינוק נזק גופני.

הסנגור הפנה לפסיקה ולפיה ניתן להעלות את הגנת "זוטי דברים" גם כטענה מקדמית.

לאור טיעוניו, עתר הסנגור להורות על ביטול כתב האישום.

ב"כ המאשימה השיבה כי אין בכוונת המאשימה להוסיף פירוט של הטענות בכתב האישום, וכי הרשלנות לטעמה מבוססת על ההשתלשלות שפורטה בכתב האישום, כפי שאף ציין מותב זה בקטע מההחלטה שהובא לעיל.

לטענתה, חומר הראיות המצוי ברשותה מבסס טענה זו, וכך גם העדר הסמכה מסודרת של הועדה לפיקוח על מוהלים.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, החלטתי לדחות את הבקשה לביטול כתב האישום.

בעיני לא נפל בכתב האישום פגם או פסול אשר יש בו כדי להביא למסקנה כי יש להורות על ביטול כתב האישום או על תיקונו.

עצם קיומם של פרטים "עודפים" לשיטת הסנגור, אינה פוסלת מניה וביה את כתב האישום, מה גם שלדעת המאשימה יש לפרטים אלו רלוונטיות על הוכחת התנהלותם הרשלנית של הנאשמים, ויש לאפשר למאשימה לנסות ולשכנע בכך את המותב שידון בתיק העיקרי.

הפגם האחר לו רמז הסנגור, הקשור בהעדר פירוט נוסף של הרשלנות בכתב האישום, על אף החלטת מותב זה, גם הוא אינו יכול להביא לביטול כתב האישום.

בהחלטתי הקודמת קבעתי, על אף העדר הפירוט, כי כתב האישום מגלה עבירה, וכך המצב גם היום. אין המדובר בכתב אישום לקוי, שחסרים בו פרטים כדי לבסס את האשמה, אלא בספציפיות של טענת המאשימה בנוגע לאופי הרשלנות.

להעדר הפירוט תהא רלוונטיות במהלך ניהול התיק, כאשר המאשימה תוגבל ביכולתה לטעון לרשלנות רחבה יותר, שלא פורטה בכתב האישום, ושינוי בעמדתה בשלב מאוחר יותר יחייב אותה להבהיר את השינוי, ולהסביר מדוע אין בו כדי לפגוע בהגנת הנאשם.

אשר לטענת "זוטי דברים", נראה לי כי מדובר בטענה שיש להעלותה במסגרת ניהול התיק.

הגנת "זוטי דברים" מצויה בפרק ה 1 לחוק העונשין שעניינו "סייגים לאחריות פלילית", וכבר מיקום זה מרמז כי מדובר בטענת הגנה מהותית שיש לבררה במהלך ניהול המשפט, ולא בטענה מקדמית שבעטיה ניתן לבטל את כתב האישום על הסף.

בע"פ (מחוזי ת"א) 1720/95 מדינת ישראל נ' יוסף ואח' (6.10.96) (להלן- עניין יוסף) סקר בית המשפט המחוזי את הספרות המשפטית אשר קדמה לחקיקת הסעיף, וקבע כדלקמן:

"מכל הרקע האמור ומבחינת כוונת המחוקק ותכלית החוק למדים אנו כי הכוונה הינה ליתן לרשות השופטת כלי חוקי למתן ביטוי לכלל של de minimis, כאשר סמכותה שונה מהסמכויות הדיוניות הנתונות לגורמים המנהליים. ההגנה הנדונה הינה הגנה מהותית ולא דיונית וקבלתה מחייבת זיכויו של הנאשם ולא סגירת או ביטול התיק בלבד. פירושו של דבר שאין כאן סמכות לשופט לבצע "סינון" נוסף בשלבים המקדמיים של הדיון ולהורות על סגירת התיק מחוסר ענין לציבור, סמכות הנתונה לגורמים המינהליים...