מדינת ישראל נ' גחפי

החלטה

לפני בקשה להקלה על תנאי שחרורו של המשיב.

נגד המשיב, נהג חדש, הוגש כתב אישום שעניינו נהיגה בשכרות ( פעמיים). במקביל הוגשה בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים. במסגרת הדיון בבקשת המעצר ביום 17.11.13 הגיעו הצדדים להסכמה לפיה המשיב יישאר במעצר בית כשהוא פסול לנהיגה בפיקוח מפקחים.

ביום 21.11.13 הגיעו הצדדים לסיכום חדש בעניין תנאי שחרורו של המשיב. סוכם, כי המשיב יוכל לצאת לעבודה בתחנת דלק סמוכה למקום בו הוא שוהה במסגרת מעצר הבית שלו וזאת בליווי מפקח מאושר בדרך הלוך וחזור ובמסגרת שעות העבודה. להסכמה זו ניתן תוקף של החלטה.

ראוי לציין כי בו ביום בו הושגה ההסכמה בין הצדדים בעניין הקלת תנאי שחרורו של המשיב לצורכי עבודה כאמור, הודה המשיב באמצעות ב"כ במיוחס לו בתיק העיקרי והורשע. הדיון בתיק העיקרי נדחה לטיעונים לעונש ומתן גזר דין למועד מאוחר יותר.

ביום 28.11.13 – מקץ 7 ימים מן המועד בו הוצגה לבית המשפט ההסכמה בדבר ההקלה בתנאי שחרורו של המשיב – עתר ב"כ המשיב להקלה נוספת בתנאי השחרור בדרך של אי חיוב המפקח/ת המאושר להישאר עם המשיב ולפקח עליו תוך כדי עבודתו. לטענת ב"כ המשיב הטעם להקלה זו נובע מן העובדה כי המשיב הודה במיוחס לו והוא ממתין לגזר דינו כך שהגבלות המוטלות עליו כיום מהוות למעשה עונש נוסף שלא בא ולא יבוא זכרו במסגרת גזר הדין.

דיון

דין הבקשה להידחות בשל כל אחד מן הטעמים הבאים.

ראשית וכפי שצוין, ההסכמה לאפשר למשיב לצאת לעבודה בליווי מפקח הושגה בו ביום בו בחר המשיב להודות במיוחס לו בכתב האישום. משכך, ניתן לומר כי הסיכום בעניין הקלת תנאי שחרורו של המשיב בנוגע ליציאה ממעצר הבית לצורכי עבודה מגלם מניה וביה את העובדה שהמשיב בחר להודות וליטול אחריות על מעשיו וככזה ראוי הוא להקלה בתנאי שחרורו. דרך אחרת לתאר זאת היא לומר כי בעת שהצדדים הסכימו להקלה על תנאי שחרורו של המשיב כבר היה ידוע להם כי המשיב הודה, או למצער בכוונתו להודות, במיוחס לו בתיק העיקרי. בנסיבות כאלה אין מקום ליתן משקל נוסף להודייתו של המשיב מעבר למשקל שניתן בהסכמת הצדדים להקלה בתנאי שחרורו של המשיב.

שנית, ובנוסף על האמור - בפסיקה נקבע כי בעת שתנאי שחרור נקבעים בהסכמת המשיב הרי שרק נסיבות יוצאות דופן עשויות להביא לשינוי בתנאי שחרור אלה שכן ההנחה הגלומה בהסכמת המשיב היא כי כל עוד נמשכים ההליכים התמשכות סבירה, ללא שינוי נסיבות, לא יהיה בכך משום עילה לשינוי תנאי השחרור. עמדה על כך כב' השופטת פרוקצ'יה: "בנסיבות עניין זה, מעבר ארבעה חודשים מאז מתן ההחלטה אינו מצדיק את שינויה בשל יסוד חלוף הזמן גרידא, וההנחה המובנית בחלופת מעצר בית שהוחלה בהסכמת העורר היא כי הוא ישהה במסגרת זו במהלך התנהלות משפטו, וכל עוד הוא מתמשך התמשכות סבירה, לא תקום עילה לשינוי תנאי החלופה." (בש"פ 6772/05 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 11.8.2005; הדגשה הוספה). במקרה שלפנינו ניתן לראות בנקל כי לא זו בלבד שההליכים אינם מתארכים אלא שהם צפויים להסתיים במהירות רבה יחסית עקב הודייתו של המשיב וקביעת מועד לטיעונים לעונש ומתן גז"ד. וודאי שלוח זמנים כה מזורז – ומבלי שנטען לקיומו של שינוי בנסיבות - אינו מצדיק שינוי תנאי שחרור שנקבעו בהסכמה.

שלישית, בניגוד לנטען על ידי ב"כ המשיב, אין באי שינוי תנאי שחרורו של המשיב משום הותרת הכבדה מיותרת לכאורה על חירותו של המשיב אלא רק הכבדה על מפקחיו. כזכור, ביקש ב"כ המשיב להתיר מצב דברים בו המשיב יוכל לעבוד בתחנת הדלק מבלי שיהיה לצידו מפקח ולהותיר את מלאכת הפיקוח לליווי המשיב בדרך אל העבודה וממנה. נמצא, כי הותרת המפקח במשך שעות העובדה אינה נוגעת כשלעצמה לתנאי שחרורו של המשיב והיענות בחיוב לבקשה זו לא תוסיף או תגרע ממנו דבר בהקשר זה. ההכבדה היחידה אותה ניתן למצוא באי היענות לבקשה זו היא על המפקחים אולם בהקשר זה אזכיר כי מספר המפקחים עלה לאחרונה מ-2 ל-3 והתיק אמור להסתיים כבר בתחילת חודש דצמבר 013' כך שההכבדה הצפויה למפקחים – הכבדה אותה נטלו על עצמם במסגרת הסיכום עם המבקשת – אינה צפויה להיות רבה.

לאור כל האמור אני דוחה את הבקשה וקובע כי תנאי השחרור של המשיב יהיו כפי שנקבע וסוכם בהחלטה מיום 21.11.13.

ניתנה היום, כ"ז כסלו תשע"ד, 30 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: