מדינת ישראל נ' גז(עציר) ואח'

החלטה

ביחס למשיבים 3, 5, 6, 7

לפני בקשה לעצור את המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. חלק מהמשיבים ביקשו לדחות הדיון לטווח רחוק למדי, אך המשיבים 3,5,6 ו-7 ביקשו שתינתן החלטה בעניינם מוקדם יותר, ולפיכך החלטה זו מתייחסת אליהם בלבד. הצדדים טענו בכתב ובעל פה. יש להדגיש כי עיקר הטיעונים של התובע הגיעו לאחר הדיון, היו מסודרים בצורה יעילה ומדויקת, ולפיכך היו לעזר רב. עם זאת, כפי שיפורט להלן, הצליחו הסנגורים להראות כמה נקודות חולשה בראיות.

נגד המשיבים הוגש כתב אישום, זו תוקנה והוסרו כמה אישומים ביחס לחלק מהנאשמים. הגרסה המתוקנת כוללת חמישה אישומים שעניינם קשירת קשר לפשע, עבירת סחר בסם, סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, חבלה בכוונה מחמירה, סחר בסם, החזקת סם, שימוש ברכב לביצוע פשע, החזקת סם שלא לצריכה עצמית והחזקת נכס החשוד כגנוב.

כתב האישום מתאר שורה של עסקאות והכנות לעסקאות בסם מסוכן מסוג חשיש. המשיב 3 מואשם אך ורק באישום הראשון, בקשירת קשר לביצוע פשע. האישום השני אינו נוגע למשיבים דהכא, ויתר האישומים עניינם עבירות סמים בהרכבים שונים, כפי שיפורט בהמשך. נוכח הסגנון הכללי מאוד של האישום הראשון, אפתח בבחינה של האישומים הקונקרטיים, על מנת לבחון אחר כך את טיבו ומהותו של האישום היותר כללי.

האישום השלישי

האישום השלישי מיוחס למשיבים 6,7,8 אישום זה מתאר עסקה של סחר בסם מסוג חשיש במשקל כולל של 17.483 ק"ג (להלן:"הסם"), כך שביום 5.6.12 יצא המשיב 6 את שגב שלום ברכב מסוג יונדאי אקסנט (להלן:"היונדאי"), בתוך הרכב שם הנאשם תיק בצבע כחול שמכיל את הסם. המשיבים 6,7 ו-8 תיאומו להיפגש בנקודה בכביש 471. המשיב 6 הגיע למקום ועצר את הרכב. בשעה 19:11 הגיעו המשיבים 7 ו-8 ברכב הונדה (להלן: "ההונדה") ועצרו לפני רכבו של המשיב 6. המשיב 8 ניגש לרכבו של המשיב 6 ולקח מתוך תא המטען את הסם, חזר להונדה ישב במושב ליד הנהג כשהסם נמצא איתו. בשלב זה המשיב 6 עזב את המקום והמשיבים 7 ו-8 החלו בנסיעתם אך בהמשך נחסמו על-ידי שוטרים שביקשו מהם לעצור. המשיבים 7 ו-8, לא שעו להוראות השוטרים והחלו בנסיעה מהירה, תוך סיכון עוברי אורח במסלול שפורט כתב האישום. בשלב מסוים רכב ההונדה עצר, המשיב 8 ירד עם הסמים וברח ברגליו, בדרך זרק את הסם והמשיך בבריחה עד שנתפס. המשיב 7 המשיך בהמלטות בנסיעה שסיכנה הולכי רגל, עד שפגע ברכב אחר ונעצר.

ראיות התביעה מבוססות על דו"ח של עוקב 7023 שנסע אחר המשיב 6 עד מקום העסקה, וזיהה את המשיב 6 על פי תמונה. הוא ראה שיח בין איש לבוש שחורים שירד מרכב ההונדה (שמספרה נרשם) לבין המשיב 6. אותו אחד הוציא תיק כהה גדול מתא המטען וחזר עמו לרכב. העוקב מדווח כי בשעה 19:13 נסעו שני כלי הרכב מהמקום.

בשעה זו מקבלים הבלשים זיידנה, קלמיאן, אלבז ויאסו (בשני כלי רכב), את הדיווח על ההונדה שאחריו יש לעקוב ונתקלו בו פונה מכביש 40 לתוך פתח תקווה, ובו שני אנשים. לאחר מעקב קצר בתוך העיר, על פי הדו"חות הם מחליטים לבצע מעצר. עוצרים רכב לפני ההונדה ורכב אחריו. הם חבשו כובעי זיהוי וניגשו אל הרכב. אחד הבלשים ניפץ חלון ימני קדמי של הרכב כשהם מיאנו לפתוח, למנוע בריחה, אך ללא הועיל. הרכב החל בנסיעה, כמעט נגח את הרכב הקדמי ואילץ לפחות בלש אחד לקפוץ הצדה. עתה החל מרדף, תוך הפעלת אור כחול מהבהב. הבריחה מתוארת על ידי הבלשים כפראית. בשלב מסוים ירד הנוסע, שהיה ליד הנהג מהרכב, לבוש בחולצה שחורה ומכנס שחור כהה. תוך שהוא נושא תיקים, בהם אחד גדול במיוחד. הבלש יאסו המשיך בנסיעה אחר הרכב, השלשה האחרים המשיכו בריצה אחר הבורח הרגלי. בשלב מסוים זרק הברורח ברגליו את התיק הגדול ותיק הנוסף, הבלש קלימיאן נשאר ליד התיק והשניים האחרים נכנסו אחריו לבניינים אליהם ברח. הבלש אלבז איבד קשר עין והחל לסרוק את הבניינים, ללא הועיל. אולם, הבלש עומר זיידנה ראה אותו נכנס לתוך בניין מסוים ורץ אחריו. שם מצא כי הבורח נתקל בקיר ואינו יכול לנוס עוד. הבלשים מעידים על קשר עין רציף בשלבים הרלוונטיים, ועל ביטחון כי שני העצורים שנעצרו הם אלה שהם ראו בתוך הרכב. שני העצורים הם המשיב 8 (שברח ברגליו) והמשיב 7 (שהמשיך ברכב).

התובע הצביע גם על האזנת סתר ממנה הוא למד על הקשר של המשיב 6 למעצר, ובו יש "ניתוח ביצועים" של הבריחה מהמשטרה של המשיבים 7 ו-8 (האזנת סתר 70128/12 שיחות 205 ו- 209). לעניין זיהוי הקול שלו בשיחות אלה, ראו טופס השוואת קולות (כג) בתיקיה מס' 1, של המאזין פייצל.

המשיב 8 הסביר בחקירתו כי נתפס בשל טעות זיהוי במקום. לדבריו היה בשכונה של אמו, שלא הייתה בבית ובעת ההמתנה הלך לקנות פלאפל ונתפס. לאחר מסירת גרסה ראשונית זו, שמר על זכות השתיקה לאורך חקירתו הראשונה. בחקירתו השנייה השיב על שאלות. הכחיש כי היה באותו יום ברכב, אך אישר כי הרכב היה של בת זוגו לשעבר, ושייכת היום למשיב 7 המוכר לו היטב. הוא הכחיש כל קשר לתיקים שנזרקו, אך אישר כי אפשר שיהיו טביעות שלו בתוך הרכב כי נסע בו לא פעם.

המשיב 7 במשטרה אישר את המרדף, אך לא כי היה עמו עוד אדם ברכב ולא סמים. מבחינתו האירוע החל בניסיון הראשון למעצר, הוא חשב שמדובר בעבריינים שבאים לחסל אותו, והחל לנסוע בבהלה מהמקום, בשל טראומה שעבר בעבר, בו סבל אלימות בנסיבות דומות. הוא הכחיש הטענה כי היה עוד משיהו ברכב או כי מי שהיה עמו ברכב יצא בדרך. המשיב 7 הסביר כי המכונית שלו, והוא קנה אותה חודשיים קודם "מאיזה מישהי" שהוא מכיר "מהשכונה". הוא זיהה את שמו של המשיב 8, אך טען שזה לא היה עמו באותו יום. הוא לא זיהה את שם אשתו של המשיב 8, ממנה, על פי הרשום, קנה את הרכב.

המשיב 6 שמר על זכות השתיקה בהודעתו השנייה, בטענה שהוכה. אולם, בהודעתו הראשונה מסר כי ביום האירוע הנ"ל (הוא נעצר למחרת לאחר אירועי האישום הרביעי), מסר כי הרכב כלל לא היה ברשותו אלא ברשות קרוב משפחתו בשם סלימאן.

על פני הדברים הראיות במקרה זה טובות מאוד. מה הן, אם כן, טענות הסנגורים? ב"כ המשיב 7 מפנה את תשומת הלב לכך שהמשיב הזה לא זוהה בעת עסקת הסמים. אחר כך כאשר הבלשים מגיעים אל הרכב בתחילה, לאחר שהעוקב ראה את העסקה, אין רצף עם תצפיתו של העוקב. הבריחה אינה מלמדת דבר ואינה עבירה, משום שהמשיב עשה זאת מתוך טראומה ולא הבין שהמשטרה רודפת אחריו. כן הוא מזכיר כי בכל מקרה המשיב 7, גם לשיטת המשטרה, לא נגע בסם.

אין ממש בטענות אלה, הראיות נגד המשיב 7 טובות מאוד. עוקב 7033 מדווח על מעקב אחר רכב ההונדה באופן רציף עד ניסיון המעצר הראשון של הבלשים, כך שאין ספק לעניין זיהוי הרכב. זאת, מעבר לכך, שמדובר באותו רכב על פי מספר הרישוי. ברכב היו שניים, זה שהיה ליד הנהג היה לבוש בבגדים שבהם העוקב צילם את מי שביצע את העסקה והחזיק את התיק הנראה היטב בתמונות. אף הטענה של המשיב 8, לפיה במקרה נתפס במקום, ואין לו קשר לתיקים קשה. ראשית, אחד הבלשים טוען לקשר עין רציף עד המעצר. שנית, די בעצם המקריות הקיצונית שהוא נתפס בדיוק באותם בגדים של אדם שברח מרכב, כאשר מדובר ברכב שהיה בעבר של אשתו, אשר בו נהג חברו. המשיב 7 מכחיש הטענה שמישהו היה ברכבו, למרות שעל עניין זה מעידים גם העוקב וגם ארבעה בלשים שזיהו הפריקה של המשיב 8, ושלשה מתוכם ראו את נטישת התיק שהיה בעסקה. לפיכך, יש לקבוע, לעניין אישום 3, שהראיות נגד המשיב 7 טובות מאוד.

לעניין המשיב 6, טוען הסנגור כי הזיהוי של המשיב 6 על ידי העוקב אינה מספקת. לשיטתו "זוהה על פי תמונה" עלולה לבטא טעות, שבאה מחמת זה שהעוקב ראה הדבר מרחוק והניח זיהוי. הסנגור מצביע על כך שעוקב 7022 אשר כך זיהה צילם את הדברים ממרחק בו הדברים אינם ברורים (כעולה מהצילומים של העסקה). לפיכך חושש הסנגור שמא העוקב נחפז לזהות. הוא מפנה לכך שהעוקב האחר באירוע, 7033, לא זיהה כלל את המשיב, אלא רק את הרכב. הסנגור גם קובל על כך שהאזנת הסתר שנועדה לחזק כלל לא קושרה למשיב. כן מצביע על כך שבעשה 19:10 הוא נראה משוחח בטלפון, ולא נרשמה בהאזנת הסתר או מחקר התקשורת כי ביצע שיחה בשעה זו.

לא אוכל לקבל את טענות הסנגור. ראשית, המשיב 6 עצמו נתפס באותו רכב עצמו רק יום אחד למחרת, ובכך חיזק את הזיהוי. טענתו כי הרכב הושאל ביום דנן לבן משפחה, נטענה באופן שאינו מאפשר בדיקה. כל שהוא מסר היה שמדובר באחד "סלימאן מ"עזזמה", שהוא גם אינו יודע את כתובתו. תחילה טען שיש לו את מספר הטלפון שלו בזיכרון של הטלפון הנייד. אך משהובא לו הטלפון שלו, לא הצליח למצוא את המספר. טענה זו לא רק שאינה עוזרת לו, אלא מוזרות הטענה, כי השאיל רכב לאדם שאין הוא יודע איך יוצרים עמו קשר, לעצמה, מחזקת הראיות נגדו. זאת, מעבר לשתיקתו בחקירה הבאה, אשר מחזקת עוד יותר את הראיות נגדו. נמצא כי הרכב מחזק את הזיהוי. עוד יש לומר כי העוקב עקב לאורך זמן מסוים. אמנם ברגע העסקה היה רחוק, אך אין זה אומר שלא היה קרוב קודם וזיהה היטב. לפיכך, יש להשאיר הטענות הערטילאיות בדבר טעות אפשרית לתיק העיקרי.

לעניין השיחות, אני מסכים עם התובע כי הפרשנות לפיה מדובר בניתוח של הכישלון של המשיבים 7 ו-8 מתאימה מאוד לתמליל, ואף כי היא לא פרשנות הכרחית, הראיות מתחזקות. המשיב, בשתיקתו, לא נתן הזדמנות ליתן לדברים פירוש אחר. לעניין זיהוי הקולות ניתן להעלות טענות נגד אופן זיהוי הקול במזכר הסטנדרטי של יחידת ההאזנה, המשווה השיחות לשיחות בהן היה זיהוי שמי וגם להקלטה של חקירה במשטרה. אולם, פסיקת בית המשפט העליון היא שזה מספיק, בוודאי לשלב המעצר. לעניין כשרות דרך השוואה זו ראו בש"פ 8521/11 מדינת ישראל נ' אבו גרדוד (טרם פורסם - מפי כב' השופטת נאור מיום 22.11.11). קביעה זו נכונה לכל זיהוי הקולות בתיק זה.

סיכומו של דבר, הזיהוי על ידי העוקב, הרכב, תמלילי השיחה מהלילה לאחר מכן, הטענות המוזרות והשתיקה החלקית, מקימים כולם ראיות לכאורה מספיקות לצורך המעצר ביחס למשיב 6.

האישום הרביעי