מדינת ישראל נ' גונדיאשוילי(עציר)

החלטה

בפניי בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

יחד עם הבקשה הוגש לבית המשפט כתב אישום כנגד המשיב המייחס לו עבירות של תקיפת בת זוג (שני מקרים), איומים, היזק לרכוש במזיד.

על פי כתב האישום המשיב מואשם שבתאריכים 26.11.09-27.11.09 ב-3 הזדמנויות תקף את המתלוננת שהיא בת זוגו שלא כדין ובאחד המקרים אף איים עליה וכן גרם נזק למנעול דלת הכניסה. כעולה מכתב האישום המשיב תקף את בת זוגו תוך שימוש בבעיטות, אגרופים וכתוצאה מכך באחד המקרים אף נגרם למתלוננת חבלה של ממש בצורה של נפיחות מתחת לעין שמאל.

המדינה מבקשת להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו תוך הפניה לראיות לכאורה הקיימות בתיק, עילת מעצר והעדר חלופה.

מאידך מבקשני הסנגור לקבוע כי אין בתיק שבפניי ראיות לכאורה ולחילופין הראיות הן בעוצמה שאינה מצדיקה מעצרו של המשיב.

עיינתי בחומר הראיות והגעתי לכלל מסקנה כי בידי המבקשת ראיות לכאורה המצדיקות הגשת כתב אישום ועוצמתן הינה כה חזקה שמצדיקה מעצר עד תום ההליכים.

עיון בחומר הראיות מלמד כי המתלוננת מסרה מס' הודעות בהן מתארת מסכת אלימות מצד המשיב שלא בחל באמצעים לתקוף אותה הן באמצעות אגרוף, הן באמצעות בעיטות, משיכות וכו'. מפנה בעניין זה להודעות המתלוננת מיום 27.11.09 שורות 2-7, הודעת המתלוננת מיום 28.11.09 00:10, שורות 5,17-20,25, הודעת המתלוננת מיום 30.11.09 שבה מפרטת את כל מסכת ההתעללות, מפנה לשורות 40-41, 52-58,62-63.

בנוסף, קיימת בתיק הודעת בתם של בני הזוג מיום 27.11.09 שחוותה מקרה אלימות נוסף שבו ניסה המשיב לתקוף את המתלוננת עת זרק עליה בקבוק של קולה וכפכף ולאחר מכן נתן למתלוננת סטירה.

ער אני לעובדה שאירוע זה אינו מוזכר בכתב האישום וער אני לעובדה שהמתלוננת סירבה להתייחס לאירוע הזה. ראה בעניין זה הודעת המתלוננת מיום 30.11.09 שורות 74-76, אך יחד עם זאת יש בגרסת הבת של בני הזוג כדי לחזק באופן משמעותי את גרסת המתלוננת.

בנוסף, אף המתלוננת בעצמה מספרת כי אינה מעוניינת לספר על מקרים נוספים וכי אין אלו המקרים היחידים בהם תקף המשיב את המתלוננת. ראה בענין זה הודעת המתלוננת מיום 30.11.098 שורות 68-69.

חיזוק נוסף לגרסת המתלוננת ניתן למצוא במזכרים של השוטרים ובהערות שרשמו השוטרים עת חקרו את המתלוננת. כך למשל, ניתן לראות בדוח פעולה המסומן "ו" כי השוטר הבחין בנפיחות בעין שמאל של המתלוננת. ניתן לראות בהודעה המתלוננת מיום 28.11.09 בשורה 15 בה מתאר השוטר שהנעילה הפנימית של דלת הכניסה שבורה. בנוסף ניתן לראות גם במזכר מיום 1.12.09 של רס"ב אבי כליפה שראה שנגרם נזק לדלת הכניסה ואף נכח עת טכנאי מרב בריח תיקן את הנזק.

איני יכול לקבל את טענת הסנגור כי הסתירות עליהן הצביע בטיעוניו יש בהם כדי לפגום בשלב זה בראיות התביעה עד כדי כך שבית המשפט יקבע כי עוצמת הראיות אינה מספקת לצורך המעצר.

עיקר טענותיו של הסנגור מכוונות למעשה כנגד אמינות ומהימנות המתלוננת ואין מקומם בשלב זה של הדיון. בית המשפט בשלב זה אינו מעריך את מהימנות העדים ודי לי בראיות שפירטתי לעיל כדי לקבוע כי קיימות בידי המבקשת ראיות לכאורה המחוזקות גם על ידי ראיות אובייקטיביות.

אין גם מקום לדון כעת בטענת הסנגור כי עדות בתם של בני הזוג פסולה שכן מקומה של טענה זו בעת הדיון בתיק העיקרי אך גם אם תתקל טענת הסנגור ניתן עדיין לקבוע כי בידי המבקשת ראיות לכאורה המצדיקות הגשת כתב אישום גם ללא עדות בתם של בני הזוג.

לסיכום, הנני קובע כי המבקשת מחזיקה בראיות לכאורה המצדיקות הגשת כתב אישום.

לעניין עילת מעצר וחלופה יש לומר כי למשיב 3 הרשעות קודמות בתחום האלימות וגם אם מדובר בהרשעות ישנות יחסית עדיין יש בהן כדי ללמד על אופיו של המשיב. מעשיו של המשיב והתדירות בהם בוצעו מלמדות כי קיים יסוד סביר לחשש שהנאשם יסכן את בטחון המתלוננת ובטחון הציבור.

בנוסף, קיימת חזקת מסוכנות סטאטוטורית על פי חוק שאף היא מקימה עילת מעצר.

הסנגור מבקשני לקבוע שיש מקום להורות על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר גם אם בית המשפט יקבע שיש ראיות לכאורה ויש עילת מעצר.

לאור המקרים המפורטים בכתב האישום, עברו של המשיב ובעיקר בשל איומיו לפגוע במתלוננת, כפי שמתואר בכתב האישום, הגעתי לכלל מסקנה כי לא ניתן לבחון אפשרות שחרור של המשיב בחלופת מעצר ללא קבלת תסקיר מעצר שיתייחס למסוכנות של המשיב ולחלופת המעצר שתוצע, אם תוצע, על ידי המשיב.