מדינת ישראל נ' גומל

הכרעת דין

הנאשם זכאי בדין מחמת הספק.

רקע

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של סטייה שלא בבטחה וגרם חבלה של ממש וכן עבירה של נהיגה בחוסר זהירות וגרם חבלה של ממש, עבירות (בהתאמה) על תקנות 40 ו-21 (ג) לתקנות התעבורה בקשר עם סעיף 38 (2) לפקודת התעבורה.

על פי עובדות כתב האישום נהג הנאשם באופנוע ביום 16.5.11 בת"א בדרך חיל השריון מדרום לצפון והתקרב לצומת הולץ. אותה שעה נהג המעורב, מר יבגני נייגובזין (להלן: "המעורב") ברכבו באותו מקום, בכיוון נסיעת הנאשם משמאלו. הנאשם סטה, על פי האמור בכתב האישום, שמאלה מכיוון נסיעתו והתנגש ברכבו של המעורב. כתוצאה מן התאונה נגרמו לנאשם חבלות של ממש וכלי הרכב ניזוקו.

הנאשם כפר במיוחס לו.

במסגרת פרשת התביעה נשמעו בין היתר עדויותיהם של מר אלכסנדר פראיסלר, עד ראיה נייטרלי וכן המעורב. מר פראיסלר ציין כי נסע על כביש 20 מדרום לצפון וכי לפני צומת הולץ. לפני רכב העד נסע רכבו של המעורב. ברגע מסוים הבחין העד ב- "קטנוע חותך אותי מקדימה ונכנס בדופן האחורי של הטנדר שהיה לפניי. רוכב האופנוע התהפך, הוא נפל מהאופנוע, הרכב עצר, גם אני עצרתי. ניגשנו לרוכב האופנוע, הוא קם, אחרי כמה דברים שדיברתי עם הנהג אני המשכתי לנסוע. אני לא יודע מה ההמשך" [ עמ. 6 שו' 26-27, עמ. 7 שו' 1-2].

המעורב העיד כי היה בעת הרלוונטית בדרך. לדבריו "הייתי עובר מנתיב השלישי משמאל לנתיב הימני כי הנתיב האחרון הוא נת"צ. אותתתי והסתכלתי במראה הימנית אחורית, התחלתי לעבור ושמעתי בום. ראיתי שעף קטנוע. כשהסתכלתי במקרה לא הבחנתי בשום כלי רכב שמפריע לי לעבור מנתיב לנתיב. כמעט כולם עמדו. התנועה הייתה מאוד איטית" [ עמ. 10 שו' 23-26]

במסגרת פרשת ההגנה העיד הנאשם לעצמו. גרסתו, אשר עליה חזר הנאשם גם בחקירתו במשטרה, הייתה כי הוא נסע ישר בנתיבו ואילו רכב המעורב הוא שסטה למסלולו באופן פתאומי ועקב כך אירעה התאונה.

דיון והכרעה

גרסתו של עד מר פראיסלר לא נסתרה בחקירה נגדית. כך, למשל, ניסה הנאשם להראות סתירה בין גרסת העד שאמר שראה את הנאשם שנייה לפני שזה התנגש ברכב המעורב לבין דבריו כי ראה את הנאשם נוהג מרחק מסוים מצומת הולץ. לכך השיב העד :" אין שום סתירה בין הדברים. אני ראיתי אותך היכן שציינתי שראיתי אותך בעדותי במשטרה ודי היה לי בשבריר שנייה או בשנייה כדי לראות אותך נכנס לנתיב וחותך אותי ופוגע בדופן של הטנדר" ( עמ. 7 שו' 19-20). קודם למתן תשובה זו הבהיר מר פראיסלר כי " אם אני נוסע ישר והרכב ישר לפני, האופנוע שנכנס ברכב [ אופנוע הנאשם- ד.ס.] הגיע מימיני וחתך אותי ונכנס ברכב. זו כוונתי" [ עמ. 7 שו' 14-15].

לעומת גרסתו של מר פראיסלר שנותרה על כנה גם לאחר חקירה נגדית, גרסתו של המעורב בנקודה השנויה במחלוקת בין הצדדים – קרי האם רכב המעורב הוא שסטה לכיוון נסיעת הנאשם או שמא להיפך – לא הייתה עקבית, בלשון המעטה. בתחילה ציין המעורב כי הפגיעה אירעה בעת שהחל במעבר מנתיב לנתיב ["...אותתתי והסתכלתי במראה הימנית אחורית, התחלתי לעבור ושמעתי בום."; ההדגשות הוספו]. בחקירה חוזרת שב העד והבהיר כי היה בתחילת ביצועה של סטייה לנתיב הסמוך: ש.ת. "בהודעתך במשטרה אמרת שהתיישרת בנתיב, אני משיב הייתי בתחילת סטייה" [ עמ. 11 שו' 6]. לעומת זאת, במקום אחר בעדותו טען המעורב כי לא התחיל בביצוע סטייה לנתיב הסמוך בעת אירוע התאונה. כך אמר: "ההתנגשות הייתה בתחילת העברת נתיב. עוד לא עברתי נתיב, רק סובבתי את ההגה והייתה פגיעה" [ עמ. 11 שו' 3]. בעקבות סתירות בין גרסתו של המעורב במשטרה לגרסתו בבית המשפט הוא הוכרז עד עוין ונחקר נגדית על ידי התובע. המעורב ציין "אני זוכר בביטחון שהייתי בנסיעה ישר והיה עוד איתות כשאירעה ההתנגשות. בתנועה מאוד איטית התחלתי לסובב את ההגה ואז הרכב לוקח ימינה. זה לא קורה במהירות. בהתנגשות כבר הייתי ישר". הנה כי כן, החקירה הנגדית לא הועילה להבהרת הסתירות בגרסת המעורב . להיפך: המעורב ציין כי למעשה הוא מתקשה לזכור את פרטי התאונה מפאת חלוף הזמן. לדבריו: "מפנה אותי לסתירות בין גרסתי במשטרה לגרסתי היום... אני משיב שאמרתי במשטרה אמת וגם פה אני אומר אמת. אני היום מתקשה קצת להיזכר במה שקרה...". ודוק: אם המעורב מתקשה לזכור את פרטי האירוע, כיצד ניתן לסמוך על גרסתו כי נסע בנתיבו בעת התאונה או שמא סטה? גם התובע הודה בסיכומיו כי המעורב "זיגזג בין הדברים" [ עמ. 14 שו' 18]. עם זאת, אין בידי לקבל את הטענה כי חוסר שליטה בשפה העברית הוא שהוביל לסתירות האמורות בגרסת המעורב שכן העד לא נשאל ולו שאלה אחת באשר למידת שליטתו בשפה העברית.

בסיכומי התביעה ביקש התובע "לקבל את הודעתו הראשונה של המעורב במשטרה..." [ עמ. 14 ש' 18-19]. התובע ביקש אמנם מבית המשפט להכריז על העד המעורב כעד עוין ואף הציג לבית המשפט את הודעת העד במשטרה על מנת שבית המשפט יוכל לעמוד על הסתירה בין גרסתו שם לגרסתו בבית המשפט. ואולם התובע לא ביקש מבית המשפט לקבל את ההודעה במשטרה כראיה בתיק מכוח סעיף 10א לפקודת הראיות; הוא לא טען בסיכומיו אם ומדוע התקיימו במקרה הנדון תנאי סעיף 10א לפקודת הראיות ולא טען כל טענה באשר לצורך או האפשרות להעדיף את אמרת המעורב במשטרה על פני האמור בעדותו בבית המשפט.

כאמור, גרסת ההגנה הייתה כי המעורב סטה עם רכבו לנתיב נסיעתו של הנאשם ואירעה התאונה. מעיון בסתירות האמורות בגרסת המעורב עצמו שהיה הגורם הקרוב ביותר לתאונה זולת הנאשם, עולה כי לא ניתן לשלול קיומו של הסבר סביר אחר לתאונה והוא כי מקור התאונה בסטייה של הרכב המעורב לעבר נתיב נסיעתו של הנאשם ולא להפך. די בספק זה, העולה מחומר הראיות, על מנת להביא לזיכוי הנאשם בדין מחמת הספק וכך אני מורה.

לאור האמור אני מזכה את הנאשם מחמת הספק.

ניתנה היום, ט' טבת תשע"ד , 12 דצמבר 2013, במעמד הצדדים התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: